אמריקה הפכה לאיום: קנדים מוכנים למות כדי לעצור פלישה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

סקר חדש שפורסם השבוע מצא כי 46% מהקנדים אומרים שיהיו מוכנים למסור את נפשם בהגנה על ארצם במקרה של פלישה זרה. הנתון הדרמטי אפילו יותר כשמשווים אותו לשנה שעברה: שיעור המשיבים שאמרו כי אינם מוכנים למות למען קנדה ירד ב־13 נקודות, בעוד שיעורם של אלה שהשיבו בחיוב עלה בשמונה נקודות.

אבל הנתון שמעורר את הסערה האמיתית הוא זהות האויב. עבור רבים מהנשאלים, האיום הסביר ביותר אינו רוסיה ואינו סין — אלא ארצות הברית.

הסקר נערך על ידי מכון קסקייד באוניברסיטת רויאל רודס שבקולומביה הבריטית וכלל כ־1,800 נשאלים. מדובר במדגם מקוון ולא הסתברותי, ולכן גם עורכי המחקר עצמם מזהירים מפני מסקנות גורפות מדי. ובכל זאת, הכיוון ברור: הקנדים כועסים יותר, חוששים יותר — ובעיקר מרגישים שהיחסים עם השכנה מדרום כבר אינם מובנים מאליהם.

התמונה נעשית מורכבת יותר כשבודקים מה מוכנים הקנדים לעשות בפועל. שיעור הנשאלים שהביעו נכונות להשתתף בצורה כלשהי בהגנת המדינה דווקא ירד מ־71% ל־62%. הנכונות להצטרף לכוח הגנה אזרחי ירדה מ־26% ל־19%, והנכונות להתנדב לשירות צבאי ירדה מ־13% ל־9%.

במילים אחרות, פחות קנדים אומרים שהם מוכנים להתגייס מחר בבוקר — אבל יותר מהם מצהירים כי אם יגיע הרגע הקיצוני, יהיו מוכנים לשלם את המחיר הגבוה ביותר.

גם החוקרים שמאחורי הסקר מתייחסים לנתונים בזהירות. לדבריהם, קנדה עוברת כעת תקופה של התלכדות לאומית סביב הדגל ועל רקע תחושת איום חיצוני, אבל השאלה הגדולה היא כמה זמן תימשך ההתלהבות כאשר הציבור יתחיל להרגיש את המחיר הכלכלי של העימות עם ארצות הברית.

והמחיר הזה כבר מתחיל להצטבר.

פחות קנדים אומרים שהם מוכנים להתגייס מחר בבוקר — אבל יותר מהם מצהירים כי אם יגיע הרגע הקיצוני, יהיו מוכנים לשלם את המחיר הגבוה ביותר

בסוף אוגוסט הידרדרו שיחות הסחר בין שתי המדינות. ראש הממשלה מארק קרני הורה למשלחת הקנדית לפרוש מהמשא ומתן, לאחר שלדבריו הוצגו ברגע האחרון דרישות שאוטווה לא הייתה מוכנה לקבל. במקביל הטילה ארצות הברית מכסים של 50% על שורה של מוצרים קנדיים בשווי עשרות מיליארדי דולרים, וקנדה השיבה במכסי נגד.

קרני לא ניסה לרכך את הטון. כשנשאל מדוע נדמה שהוא מוביל את קנדה לעימות חזיתי, השיב במשפט שהפך מיד לכותרת: "מפני שהותקפנו".

מאחורי העימות הכלכלי מסתתרת שכבה עמוקה יותר של חרדה. הנשיא דונלד טראמפ חזר שוב ושוב על הרעיון שקנדה יכולה להפוך ל"מדינה ה־51" של ארצות הברית, התייחס לראש ממשלת קנדה כאל "מושל" וטען כי הגבול בין המדינות הוא למעשה קו מלאכותי. דברים שבעבר היו נתפסים אולי כפרובוקציה או בדיחה פוליטית נשמעים כיום בקנדה אחרת לחלוטין.

עבור חלק גדול מהציבור, זו כבר אינה רק מלחמת מכסים. זו שאלה של עצמאות.

הדיון הזה הגיע גם לאקדמיה ולתקשורת. במאמר ב"גלוב אנד מייל" קרא האקדמאי ג'ון ראפלי לקנדה לאמץ תפיסה של "הגנה כוללת", בדומה למדיניות שפינלנד פיתחה לאורך השנים מול האיום הרוסי. לדבריו, קנדה צריכה להיערך לא רק באמצעות הצבא, אלא באמצעות החברה כולה — כלכלה, תשתיות, אזרחים ומוסדות.

ראפלי הגדיר את המצב כ"בחירה קיומית": להישאר מדינה עצמאית וריבונית — או להיגרר בהדרגה למצב שבו היא הופכת, לפחות מבחינה מעשית, לשלוחה של ארצות הברית.

עבור ישראלים, יש משהו כמעט מוכר בשפה הזאת. מדינה קטנה יחסית לצד מעצמה גדולה ממנה בהרבה, דיון ציבורי על נכונות להתגונן, שאלות על עצמאות לאומית ועל המחיר שאזרחים מוכנים לשלם כדי לשמור עליה. אלא שבמקרה הזה מדובר בקנדה ובארצות הברית — שתי מדינות שבמשך דורות נתפסו כבעלות ברית טבעיות וכמי שחולקות את אחד הגבולות השלווים בעולם.

ואז מגיעה אלברטה.

המחוז המערבי, שנחשב במשך שנים לשמרני יותר, ידידותי יותר לטראמפ ולעיתים עוין כלפי הממשלה הפדרלית באוטווה, מתקרב למשאל שעשוי להצית מחדש את הדיון על פרישה מקנדה. אלא שלפי הסקר, דווקא באזור הזה ובקרב קבוצות גיל מבוגרות יותר נמצאה נכונות גבוהה במיוחד להגן על המדינה במקרה של איום חיצוני.

כך מתקבל פרדוקס כמעט מושלם: יש קנדים שכועסים כל כך על אוטווה שהם שוקלים לעזוב את קנדה — אבל באותה נשימה אומרים שיהיו מוכנים למות למענה.

המצב הזה ממחיש עד כמה הזהות הלאומית הקנדית, שבעבר תוארה לעיתים כרכה ואפילו עמומה, מתחדדת דווקא תחת לחץ מבחוץ. ככל שהעימות עם וושינגטון נהיה אישי, כלכלי ופוליטי יותר, כך יותר קנדים מתחילים לחשוב על עצמם לא רק כעל שכנים של אמריקה — אלא כעל עם שצריך להגן על עצמו מפניה.

השאלה הגדולה היא מה יקרה כאשר הרגש הלאומי יפגוש את חשבון הבנק. מכסים מעלים מחירים, מלחמות סחר פוגעות במשרות וחוסר ודאות כלכלית שוחק מהר מאוד התלהבות פטריוטית.

אבל נכון לעכשיו, המספרים מספרים סיפור שלא היה ניתן לדמיין לפני שנים אחדות.

קנדה עדיין גרה ליד אמריקה — אבל יותר ויותר קנדים כבר לא בטוחים שהם גרים ליד ידיד.