מפת העולם שיקרה לנו 460 שנה: האו"ם החזיר לאפריקה את הגודל האמיתי

במשך מאות שנים מיליארדי בני אדם הביטו במפת העולם וחשבו שהם רואים את כדור הארץ כפי שהוא באמת. אפריקה נראתה גדולה, אבל לא עצומה. גרינלנד נראתה כמעט בגודלה. אירופה וצפון אמריקה נראו דומיננטיות הרבה יותר מחלקן האמיתי בשטח היבשתי של העולם.

אלא שהמפה שכולנו מכירים אינה מספרת את כל האמת.

ביום שישי החליטה העצרת הכללית של האו"ם לקדם שימוש במפות שמציגות את שטחן של מדינות ויבשות בפרופורציות מדויקות יותר. 164 מדינות הצביעו בעד ההחלטה, שש נמנעו, וארצות הברית הייתה היחידה שהצביעה נגדה. ישראל, שבמקרים רבים מצביעה לצד וושינגטון באו"ם, הצטרפה הפעם לרוב המוחץ.

וזה הרבה יותר מוויכוח בין קרטוגרפים.

כדי להבין למה, צריך לחזור כמעט 460 שנה לאחור. בשנת 1569 יצר הקרטוגרף הפלמי גררדוס מרקטור מפה שנועדה לפתור בעיה מעשית מאוד של מלחים: כיצד לשרטט את פניו הכדוריים של כדור הארץ על דף שטוח באופן שיאפשר לנווט באמצעות קו ישר ומצפן.

מבחינה זו, המפה הייתה הצלחה אדירה.

מבחינה אחרת, היא יצרה עיוות עצום שנשאר איתנו עד היום.

ביום שישי החליטה העצרת הכללית של האו"ם לקדם שימוש במפות שמציגות את שטחן של מדינות ויבשות בפרופורציות מדויקות יותר. 164 מדינות הצביעו בעד ההחלטה, שש נמנעו, וארצות הברית הייתה היחידה שהצביעה נגדה. ישראל, שבמקרים רבים מצביעה לצד וושינגטון באו"ם, הצטרפה הפעם לרוב המוחץ.

אי אפשר להפוך כדור למלבן בלי לעוות משהו. במפת מרקטור נשמרות היטב זוויות וכיוונים — תכונה שהפכה אותה לכלי מצוין לניווט — אבל המחיר הוא עיוות הולך וגדל של השטח ככל שמתקרבים לקטבים.

לכן גרינלנד נראית על מפות מרקטור כמעט בגודל של אפריקה.

במציאות, ההבדל כמעט בלתי נתפס: אפריקה גדולה מגרינלנד בערך פי 14. שטחה של אפריקה הוא יותר מ־30 מיליון קילומטרים רבועים, ואילו גרינלנד משתרעת על מעט יותר משני מיליון.

אותו עיוות משפיע גם על רוסיה, קנדה, אירופה וצפון אמריקה, שנראות גדולות בהרבה ביחס למדינות הסמוכות לקו המשווה. מנגד, אפריקה, דרום אמריקה וחלקים מדרום ומדרום־מזרח אסיה נראים קטנים מכפי שהם באמת.

וזה בדיוק לב המאבק.

החלופה שאותה מבקשת ההחלטה לקדם היא מפה מסוג "שטח שווה", ובראשה מפת "כדור הארץ השוויוני", שפותחה ב־2018. במפות כאלה, מדינה ששטחה כפול משטחה של מדינה אחרת אכן תיראה גדולה ממנה פי שניים.

אבל גם כאן אין קסם. כדי לשמור על יחס השטחים, צריך לוותר על משהו אחר. צורות המדינות והיבשות אינן תמיד זהות לאופן שבו הן נראות במרקטור, וקיימים עיוותים אחרים בקצוות המפה.

כלומר, אין למעשה "מפת עולם מושלמת".

ההבדל הוא במה בוחרים לשמר.

מרקטור משמרת כיוונים וזוויות ולכן מועילה במיוחד לניווט. מפות שטח־שווה משמרות את הגודל היחסי ולכן מתאימות יותר כאשר רוצים להבין כמה גדולה באמת אפריקה לעומת אירופה, או ברזיל לעומת גרינלנד.

מקדמי ההחלטה באו"ם טוענים שהבחירה הזאת אינה רק עניין מתמטי.

טוגו, שהובילה את המהלך מטעם האיחוד האפריקני יחד עם איי בהאמה, טוענת כי במשך דורות עיוות הגודל תרם באופן לא מודע לדרך שבה העולם תופס את אפריקה. כאשר יבשת של יותר מ־30 מיליון קילומטרים רבועים נראית קטנה בהרבה מכפי שהיא באמת, לטענתם, גם החשיבות שלה בתודעה הציבורית מצטמצמת.

שר החוץ של טוגו, רובר דוסה, ניסח את הטענה בפשטות: מפות אינן רק כלי גאוגרפי. הן מעצבות את הדרך שבה ילדים ומבוגרים מבינים את העולם, את היחסים בין היבשות ואת מקומן של מדינות בתוכו.

יוזמת "תקנו את המפה" הפכה לכן למאבק סמלי הרבה יותר רחב. תומכיה משתמשים במונחים כמו "צדק קוגניטיבי" ו"תיקון הזיכרון", ורואים בשינוי המפה דרך לתקן תפיסה שנוצרה בתקופה שבה המעצמות האירופיות שלטו בחלקים עצומים של העולם.

וזו גם הסיבה שארצות הברית התנגדה.

וושינגטון טענה שהאו"ם הופך שאלה קרטוגרפית לכלי פוליטי ואידאולוגי. הנציג האמריקאי תקף את העיסוק ב"מפות מהמאה ה־16" בזמן שהארגון מתמודד עם מלחמות ומשברים בינלאומיים, וטען שהמונחים שבהם משתמשת ההחלטה — ובהם צדק קוגניטיבי והקשר לקולוניאליזם — ממחישים בדיוק את סוג הפוליטיזציה שפוגעת, לדעת הממשל, באמינות האו"ם.

חשוב גם להבהיר מה ההחלטה אינה עושה.

האו"ם לא מחק את מפת מרקטור, לא אסר להשתמש בה ולא קבע שמעתה כל מפה בעולם חייבת להיראות אחרת. ההחלטה אינה מחייבת מבחינה משפטית. היא מעודדת את האו"ם, מוסדות ציבוריים, מערכות חינוך וגופים אחרים להשתמש במפות מסוג שטח־שווה כאשר המטרה היא להציג את גודל המדינות בצורה הוגנת ומדויקת יותר.

גם לשימוש במרקטור בניווט ימי ואווירי אין כוונה להתערב.

ואז מגיעה הזווית הישראלית.

ישראל הצביעה בעד ההחלטה, בניגוד לארצות הברית. ההצבעה בולטת במיוחד משום שירושלים וושינגטון מוצאות עצמן פעמים רבות באותו צד בהצבעות רגישות באו"ם.

אלא שהפעם לא מדובר בהחלטה נגד ישראל, בסוגיה ביטחונית או בסכסוך הישראלי־פלסטיני. טוגו, שהובילה את ההחלטה, מקיימת יחסים קרובים יחסית עם ישראל, וירושלים משקיעה כבר שנים בחיזוק קשריה עם מדינות אפריקה. לכן לא היה לישראל אינטרס מובהק להצטרף להתנגדות האמריקאית ליוזמה שנהנתה מתמיכה כמעט אוניברסלית.

ובכל זאת, המספרים יוצאי דופן: 164 מול 1.

בסופו של דבר, המפה החדשה אינה מזיזה שום גבול. רוסיה לא נעשית קטנה יותר, אפריקה אינה מקבלת אפילו קילומטר רבוע נוסף וגרינלנד נשארת בדיוק במקום שבו הייתה.

מה שמשתנה הוא העין שלנו.

ומי שיניח את שתי המפות זו לצד זו עשוי לגלות שהעולם שבו גדל נראה פתאום שונה מאוד: אפריקה עצומה, אירופה קטנה בהרבה ממה שנדמה, וגרינלנד — אולי הדוגמה המפורסמת ביותר לעיוות — חוזרת סוף סוף לממדים האמיתיים שלה.

לפעמים לא צריך לשנות את העולם כדי לשנות את הדרך שבה אנחנו רואים אותו.