טסים לישראל כדי להצביע — ואז מגלים: אתם לא ברשימה

הם אזרחים ישראלים, מחזיקים בדרכון ישראלי, חלקם חיים בחו"ל כבר עשרות שנים ומוכנים לעלות על מטוס ולחצות אלפי קילומטרים רק כדי להכניס פתק לקלפי. אלא שעבור קבוצה של ישראלים החיים בארצות הברית ובמדינות נוספות, ההפתעה הגיעה עוד לפני ההמראה: מבחינת מרשם הבוחרים, הם אינם רשאים להצביע.

במרכז הפרשה עומד סיווג מנהלי של משרד הפנים המכונה "קוד 51". הוא משמש לסימון אזרחים שנרשמו כמי שחדלו להיות תושבי ישראל. מאחר שהזכאות להיכלל בפנקס הבוחרים קשורה לרישום במרשם האוכלוסין כתושב בעל כתובת בישראל, משמעות הסיווג עלולה להיות דרמטית: אדם יכול להישאר אזרח ישראלי — ובכל זאת לא להופיע ברשימת בעלי זכות הבחירה.

בית המשפט לא סגר את הדלת בפני העלאת הטענה בעתיד. אלא שמבחינת הבחירות הקרובות, הזמן פועל בכיוון אחד בלבד: גם אם הסוגיה תחזור לבית המשפט לאחר מכן, הקלפיות של 27 באוקטובר כבר יהיו סגורות.

כמאה ישראלים המתגוררים בחו"ל פנו לבית המשפט העליון בניסיון לשנות את המצב לקראת הבחירות ב־27 באוקטובר, הראשונות בישראל מאז מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר. הם טענו כי חלקם כלל לא ידעו שסווגו כמי שאינם תושבים, וכי לא ביקשו לוותר על מעמדם. אלא שבית המשפט דחה את העתירה — והותיר אותם, לפחות בבחירות הקרובות, מחוץ לקלפי.

העותרים ביקשו מבית המשפט לבחון לא רק את המקרים האישיים שלהם, אלא גם את עצם הסמכות וההליך שבאמצעותם ניתן "קוד 51". לטענתם, אצל חלקם מדובר בהחלטה שהתקבלה לפני שנים רבות, מבלי שהבינו כי תהיה לה השלכה על יכולתם להשתתף בבחירות בישראל.

משרד הפנים הציג תמונה אחרת. לפי עמדת המדינה שהוגשה לבית המשפט, הסיווג ניתן לאזרחים שהודיעו לפקיד מרשם האוכלוסין כי עזבו את ישראל וביקשו שלא להמשיך להיות רשומים כתושבים. העותרים חלקו על הטענה הזאת וטענו כי לא ביקשו לוותר על התושבות באופן שיוביל לשלילת האפשרות להצביע.

אחד הסיפורים שממחישים עד כמה עמוקה המחלוקת הוא זה של אילנה מיטמן, מדענית חברה בגמלאות המתגוררת בבולטימור. מיטמן גילתה כי רישומה שונה תחת "קוד 51" ב־7 במרץ 1986 — לפני יותר מ־40 שנה.

התאריך הזה מוכר לה היטב. לדבריה, זה היה היום שבו הגיעה לקונסוליה הישראלית בסן פרנסיסקו כדי לרשום את בנה שזה עתה נולד. מיטמן סיפרה כי באותו ביקור נלקחה ממנה תעודת הזהות הישראלית. היא זכרה היטב את אי־הנוחות שחשה כאשר מסרה את המסמך, אך לדבריה לא הבינה אז שההליך עשוי להשפיע עשרות שנים מאוחר יותר על יכולתה להשתתף בבחירות בישראל.

עבור מיטמן ואחרים, הוויכוח אינו סמנטי. הם אינם טוענים כי הם מתגוררים בישראל כאשר בפועל מרכז חייהם בחו"ל; הטענה שלהם נוגעת לקשר שבין תושבות לבין אחת הזכויות הבסיסיות ביותר של אזרח — הזכות לבחור.

אלא שבית המשפט העליון לא הכריע בשאלה העקרונית הזאת.

השופט יחיאל כשר דחה את העתירה מטעמים פרוצדורליים. בין היתר נקבע כי היא הוגשה בשלב מאוחר מאוד, סמוך למועד סגירת פנקס הבוחרים, וכי העותרים לא מיצו קודם לכן את מסלול ההשגה והערעור הקבוע בחוק בנוגע לרישומם. בית המשפט ציין גם כי לא הונחה בפניו תשתית עובדתית מספקת שתאפשר לברר כיצד ומדוע קיבל כל אחד מכמאה העותרים את הסיווג.

מבחינת העותרים, התוצאה קשה במיוחד: הטענה החוקתית שהעלו כלל לא הוכרעה.

הם הסתמכו על חוק יסוד: הכנסת, הקובע כי כל אזרח ישראלי בן 18 ומעלה זכאי לבחור לכנסת, אלא אם בית משפט שלל ממנו את הזכות בהתאם לחוק. לשיטתם, מצב שבו אזרח אינו יכול להצביע בגלל סיווג מנהלי הנוגע לתושבות מעלה שאלה חוקתית מהותית.

בית המשפט לא סגר את הדלת בפני העלאת הטענה בעתיד. אלא שמבחינת הבחירות הקרובות, הזמן פועל בכיוון אחד בלבד: גם אם הסוגיה תחזור לבית המשפט לאחר מכן, הקלפיות של 27 באוקטובר כבר יהיו סגורות.

הפרשה מקבלת משמעות מיוחדת בגלל שיטת ההצבעה הישראלית. בניגוד לארצות הברית ולמדינות רבות אחרות, ישראל אינה מאפשרת לרוב אזרחיה החיים בחו"ל להצביע בדואר או בקונסוליות. למעט קבוצות מוגדרות הזכאיות להצביע בחו"ל, ישראלי המתגורר בלוס אנג'לס, ניו יורק, מיאמי, לונדון או פריז ורוצה להצביע נדרש להגיע פיזית לישראל — ורק אם הוא כלול בפנקס הבוחרים.

לקראת הבחירות הנוכחיות כבר התפתחה התארגנות רחבת היקף של ישראלים בחו"ל המתכוונים להגיע לארץ במיוחד כדי להצביע. יותר מ־30 אלף ישראלים נרשמו ליוזמת "פליי אנד ווט", המסייעת בארגון הנסיעות, ולפי המארגנים כבר תוכננו כמה טיסות ייעודיות.

וכאן טמונה המלכודת: כרטיס טיסה לישראל אינו מבטיח שהנוסע יוכל להצביע כשהוא מגיע.

היקף התופעה אינו ברור. העתירה הוגשה בשם כמאה אנשים, אך אין בכך כדי לקבוע כמה ישראלים החיים בחו"ל נמצאים במצב דומה. לכן מוקדם לומר שמדובר ב"עשרות אלפים" שאיבדו את זכות הבחירה. עם זאת, עצם האפשרות שאזרח יגלה לאחר שנים כי אינו מופיע בפנקס הבוחרים הופכת את בדיקת הרישום לחשובה במיוחד לפני רכישת כרטיס טיסה שמטרתו הצבעה.

עבור הקהילה הישראלית בארצות הברית, הסיפור נוגע בנקודה רגישה במיוחד. רבים עזבו את ישראל לפני שנים או אפילו עשרות שנים, בנו את חייהם באמריקה, אך המשיכו להחזיק באזרחות ישראלית, לעקוב מקרוב אחר הנעשה בארץ ולראות בעצמם חלק מהחברה הישראלית.

בבחירות הראשונות מאז 7 באוקטובר, כאשר ישראלים רבים בתפוצות מרגישים שההצבעה משמעותית עבורם יותר מאי פעם, חלקם מגלים שהמרחק מהקלפי אינו נמדד רק באלפי מיילים.

לפעמים הוא מסתתר בשתי ספרות במחשב של משרד הפנים: 51