תרופה שפותחה על ידי בינה מלאכותית החזירה לחולים שש שנים מהחיים: המדענים מזהירים שלא לפתוח שמפניה עדיין

במשך מאות שנים חיפשה האנושות את מעיין הנעורים במרקחות, תוספים, דיאטות וטיפולים מפוקפקים. עכשיו מגיע רמז מסקרן מכיוון אחר לגמרי: אלגוריתם. מחקר חדש מדווח כי תרופה ניסיונית בשם רנטוסרטיב, שפותחה בסיוע נרחב של בינה מלאכותית, הצליחה לגרום לחלק ממדדי ההזדקנות הביולוגית של מטופלים להיראות צעירים יותר בתוך שבועות בלבד. בחלק מהמודלים, הפער הגיע לכשש שנים.

זה נשמע כמעט כמו מדע בדיוני. זה עדיין רחוק מאוד מלהיות סם נעורים.

רנטוסרטיב פותחה בידי חברת אינסיליקו מדיסין, חברת ביוטכנולוגיה המשתמשת בבינה מלאכותית כדי לאתר מטרות ביולוגיות ולתכנן מולקולות חדשות. במקרה הזה, המערכות של החברה הצביעו על חלבון בשם טי־אן־איי־קיי כמטרה מבטיחה, ולאחר מכן סייעו לתכנן מולקולה שנועדה לחסום אותו. החוקרים מקשרים את החלבון לתהליכים המעורבים הן בהזדקנות והן בהצטלקות רקמות.

אלא שהמטרה המקורית כלל לא הייתה לגרום לאנשים להרגיש בני 40 כשהם בני 70. התרופה פותחה לטיפול בפיברוזיס ריאתי אידיופתי, מחלה קשה שבה רקמת הריאות מצטלקת בהדרגה, מתקשה ומאבדת את יכולתה להעביר חמצן ביעילות. מדובר במחלה כרונית ומסוכנת הפוגעת במיליוני בני אדם ברחבי העולם, והאפשרויות הטיפוליות בה עדיין מוגבלות.

מאחורי כל ההסתייגויות מסתתר סיפור גדול מאוד. הבינה המלאכותית כבר אינה משמשת רק לכתיבת טקסטים, יצירת תמונות או ניתוח כמויות אדירות של מידע. היא מתחילה לבחור מטרות בתוך הגוף האנושי, לתכנן מולקולות נגדן ולהוביל תרופות מהמסך אל הניסוי הקליני.

העניין האמיתי התחיל לאחר שהחוקרים חזרו לדגימות הדם שנלקחו במסגרת ניסוי קליני מוקדם יותר. בניסוי השתתפו 42 מטופלים, שגילם הממוצע היה כ־67, והחוקרים עקבו אחריהם במשך 12 שבועות. במקום להסתפק בבדיקת השפעת התרופה על הריאות, הם שאלו שאלה נוספת: האם משהו השתנה גם בסימנים הביולוגיים המזוהים עם הזדקנות?

לשם כך הופעלו שישה "שעונים ביולוגיים" שונים. אלה אינם שעונים במובן הרגיל, אלא מודלים חישוביים שמנתחים דפוסים של חלבונים ומולקולות בדם ומנסים להעריך עד כמה הגוף "זקן" מבחינה ביולוגית ביחס לגיל הרשום בתעודת הזהות.

והתוצאה הייתה מפתיעה: כל ששת המודלים הצביעו על ירידה מסוימת בגיל הביולוגי החזוי אצל המטופלים שקיבלו את התרופה, בעוד שבקבוצת הפלצבו כמעט שלא נרשם שינוי. בחלק מהחישובים הגיע השינוי לכשש שנים — וכל זה בתוך תקופה קצרה מאוד.

אבל דווקא כאן מתחיל החלק החשוב ביותר של הסיפור.

האדם בן ה־67 שקיבל את התרופה לא יצא מהניסוי בן 61. העור שלו לא הפך צעיר יותר, הלב לא חזר שש שנים לאחור, ולא הוכח שהוא יחיה יום אחד נוסף. מה שהשתנה הוא אוסף סמנים ביולוגיים בדמו — ומתוכם הסיקו האלגוריתמים כי הדפוס נראה צעיר יותר.

הפער הזה קריטי. שעוני גיל ביולוגיים הם כלי מחקר מבטיח, אבל הם עדיין אינם מדד ישיר לאריכות ימים. ייתכן שהתרופה אכן השפיעה על תהליכים בסיסיים של הזדקנות; אבל ייתכן גם שהשיפור במחלת הריאות הפחית דלקת ועומס פיזיולוגי, וכתוצאה מכך גרם לדם להיראות "צעיר" יותר בעיני המודלים.

גם החוקרים עצמם אינם טוענים שהצליחו להפוך את תהליך ההזדקנות של בני אדם. המחקר אינו מסוגל בשלב זה להפריד בוודאות בין השפעה אנטי־אייג'ינג אמיתית לבין השפעה הנובעת פשוט מכך שהמחלה טופלה.

ובכל זאת, פרט אחד בתוצאות מסקרן במיוחד. ההשפעה החזקה ביותר על שעוני הגיל הביולוגי הופיעה דווקא אצל מטופלים שקיבלו 30 מיליגרם פעמיים ביום. לעומת זאת, מינון של 60 מיליגרם פעם ביום — אותה כמות יומית כוללת — הציג תוצאות אחרות מבחינת תפקודי הריאות. העובדה שהמינון שנראה הטוב ביותר לריאות אינו בהכרח זה שהציג את השינוי הגדול ביותר במדדי ההזדקנות מעוררת אפשרות שהתרופה משפיעה על יותר ממנגנון אחד.

החוקרים השוו גם את שינויי החלבונים שנראו אצל המטופלים למידע ביולוגי שנאסף מעשרות אלפי בני אדם במאגר הבריטי יו־קיי ביובנק. גם שם נמצאו סימנים לכך שבחלק מקבוצות הטיפול נרשמה תנועה בכיוון ההפוך לשינויים הקשורים בדרך כלל לגיל.

ועדיין, זהו מחקר קטן מאוד. ארבעים ושניים משתתפים אינם מספיקים כדי להכריז שהאנושות מצאה דרך להצעיר את עצמה, בוודאי כאשר כולם סבלו ממחלת ריאות קשה. אין כאן עדיין מידע על אנשים בריאים, אין מעקב של שנים, אין הוכחה לירידה בתחלואה עתידית ואין שום הוכחה להארכת חיים.

רנטוסרטיב עצמה עדיין אינה תרופה מאושרת. היא נמצאת בשלבי ניסוי מתקדמים יותר, ובסין מתוכנן ניסוי גדול שיכלול מאות מטופלים ויבחן במשך כשנה האם היא באמת מצליחה לשפר מדדים קליניים של מחלת הריאות. זה יהיה מבחן משמעותי הרבה יותר מתוצאה יפה של שעון ביולוגי.

ועדיין, מאחורי כל ההסתייגויות מסתתר סיפור גדול מאוד. הבינה המלאכותית כבר אינה משמשת רק לכתיבת טקסטים, יצירת תמונות או ניתוח כמויות אדירות של מידע. היא מתחילה לבחור מטרות בתוך הגוף האנושי, לתכנן מולקולות נגדן ולהוביל תרופות מהמסך אל הניסוי הקליני.

ואם יתברר בעתיד שאחת מאותן תרופות מסוגלת לא רק לטפל במחלה מסוימת אלא גם להשפיע על מנגנוני ההזדקנות עצמם, זו כבר תהיה מהפכה מסוג אחר.

בינתיים, אף אחד לא החזיר את השעון הביולוגי לאחור בשש שנים במובן שבו כולנו היינו רוצים להאמין. אבל בפעם הראשונה, אלגוריתם שתכנן תרופה גרם לכמה מהשעונים שמנסים למדוד את הזקנה — להתחיל ללכת בכיוון ההפוך.