ההורים נוטשים את הכיתות: החינוך הביתי מזנק בניו יורק

ניו יורק - במשך שנים נתפס החינוך הביתי בניו יורק כאפשרות חריגה יחסית, המזוהה עם משפחות דתיות, הורים בעלי תפיסות חינוך לא שגרתיות או מי שביקשו להתרחק לחלוטין ממערכת בתי הספר. אבל הנתונים החדשים מראים שמשהו עמוק משתנה. יותר ויותר הורים פשוט מוציאים את הילדים מבית הספר ומעבירים את הכיתה הביתה.

בשנת הלימודים 2025-2026 לומדים בחינוך ביתי 53,905 ילדים ברחבי מדינת ניו יורק. לפני עשור עמד המספר על 23,875 בלבד. מדובר בזינוק של 126 אחוז בתוך עשר שנים. בעיר ניו יורק לבדה לומדים בבית יותר מ-14 אלף ילדים. החינוך הביתי עדיין מהווה רק חלק קטן מכלל התלמידים במדינה, אבל קצב הגידול שלו הפך אותו לאחת המגמות הבולטות ביותר במערכת החינוך.

והמספרים מעניינים במיוחד משום שהם מגיעים בזמן שמערכת החינוך הציבורית של ניו יורק מתמודדת עם שאלה קשה: כיצד אחת ממערכות החינוך היקרות ביותר בארצות הברית מתקשה לספק תוצאות שמתאימות להשקעה העצומה בה?

זילבינאס סילנאס, נשיא מכון המחקר אמפייר סנטר, ניסח את הביקורת בצורה חריפה במיוחד. לדבריו, ההוצאה העצומה על תלמידי ניו יורק אינה מתורגמת להישגים מקבילים בקריאה ובמתמטיקה. מבחינתו, העלייה בחינוך הביתי אינה בהכרח הוכחה לכך שכל ההורים התאהבו ברעיון להפוך למורים. היא יכולה להעיד גם על כך שחלקם איבדו אמון באפשרויות האחרות.

הנתונים העדכניים אכן מספקים חומר לדאגה. תוצאות ראשוניות שפורסמו בקיץ הראו כי יותר ממחצית מתלמידי כיתות ג' עד ה' במדינת ניו יורק לא הגיעו לרמת המיומנות הנדרשת בחלק ממבחני הקריאה. בעיר ניו יורק, שיעור התלמידים בכיתות ג' עד ח' שהגיעו לרמת המיומנות בקריאה ירד לכ-48 אחוז.

אבל מאחורי הנתונים נמצאות משפחות שהסיבות שלהן הרבה יותר אישיות.

המשפחה בחרה בתחילה בחינוך הביתי מתוך רצון לשלוט טוב יותר ברמה ובאיכות הלימודים. עם הזמן היא גילתה יתרון אחר לגמרי: הילדים אינם חייבים לבלות את רוב היום בין ארבעה קירות. הם יכולים ללמוד במוזיאונים, בפארקים ובמוסדות התרבות של ניו יורק, לצאת לצפות בציפורים בסנטרל פארק ולבנות תוכנית לימודים סביב תחומי העניין שלהם.

אדריאן ג'נסן, אם לארבעה המתגוררת באפר וסט סייד במנהטן, סיפרה כי בעבר היא עצמה התייחסה לחינוך הביתי כאל משהו מוזר ושולי. היא דמיינה משפחות מנותקות מהחברה ולא העלתה בדעתה שיום אחד תעשה בדיוק את אותו הדבר.

היום שלושה מילדיה לומדים בבית, ובתה הבכורה כבר לומדת באוניברסיטת קורנל.

ג'נסן מספרת שהמשפחה בחרה בתחילה בחינוך הביתי מתוך רצון לשלוט טוב יותר ברמה ובאיכות הלימודים. עם הזמן היא גילתה יתרון אחר לגמרי: הילדים אינם חייבים לבלות את רוב היום בין ארבעה קירות. הם יכולים ללמוד במוזיאונים, בפארקים ובמוסדות התרבות של ניו יורק, לצאת לצפות בציפורים בסנטרל פארק ולבנות תוכנית לימודים סביב תחומי העניין שלהם.

והיא רחוקה מלהיות היחידה.

משפחות אחרות מספרות על ילדים מחוננים שלא קיבלו מספיק אתגר בכיתה, על כיתות גדולות שבהן תלמידים מתקשים לקבל יחס אישי ועל הורים שפשוט רוצים להתאים את שעות הלימודים לחיי המשפחה. עבור חלקם, המעבר הביתה אינו מרד אידיאולוגי נגד בתי הספר. הוא פתרון מעשי.

וזה אולי השינוי המשמעותי ביותר. החינוך הביתי כבר אינו מזוהה רק עם סוג אחד של משפחה.

הקורונה האיצה מאוד את התהליך. כאשר בתי הספר נסגרו והכיתה נכנסה דרך המחשב לסלון, מיליוני הורים אמריקאים קיבלו בפעם הראשונה הצצה ממושכת לאופן שבו ילדיהם לומדים. בניו יורק נרשם זינוק חד במספר הלומדים בבית בתקופת המגפה, אבל מה שמפתיע יותר הוא שהמספרים לא חזרו לרמות הישנות לאחר שבתי הספר נפתחו מחדש.

בשנת הלימודים 2020-2021 הגיע מספר תלמידי החינוך הביתי במדינה ליותר מ-52 אלף. שנה לאחר מכן הוא עבר את 54 אלף. הייתה לאחר מכן ירידה מסוימת, אבל המספרים נותרו גבוהים בהרבה מהתקופה שלפני הקורונה, וכעת הם שוב עומדים על כמעט 54 אלף.

גם מערכת החינוך הציבורית עצמה הולכת ומצטמצמת. מספר התלמידים בבתי הספר הציבוריים במדינת ניו יורק ירד במאות אלפים במהלך 15 השנים האחרונות. חלק מהירידה נובע מדמוגרפיה ומירידה בילודה, ולכן יהיה מוגזם לייחס את כולה לבריחת משפחות מהמערכת. אבל במקביל, בתי הספר בצ'רטר והחינוך הביתי צמחו, מה שמצביע גם על שינוי בבחירות שעושים הורים.

עם זאת, חינוך ביתי בניו יורק אינו אומר שאפשר פשוט להוציא ילד מבית הספר וללמד אותו מתי שמתחשק.

הורים חייבים להודיע לרשות החינוך המקומית, להגיש תוכנית לימודים אישית, לנהל רישומי נוכחות ולהגיש דוחות התקדמות תקופתיים. המדינה קובעת גם דרישות לגבי מספר ימי ושעות ההוראה והמקצועות שיש ללמד. בעיר ניו יורק, משרד החינוך אינו מספק למשפחות שבחרו בחינוך ביתי מורים או חומרי לימוד, והאחריות מוטלת על ההורים.

יש גם מחיר שאינו מופיע בטבלאות.

מבקרי החינוך הביתי מזהירים כי בית הספר אינו רק מקום שבו לומדים מתמטיקה ואנגלית. הוא גם המקום שבו ילדים נאלצים להתמודד עם אנשים שונים מהם, לפתור קונפליקטים, לעבוד בקבוצה, להכיר מורים בעלי סגנונות שונים ולבנות חיים חברתיים שאינם מנוהלים לחלוטין בידי הוריהם.

הורים בחינוך הביתי משיבים שהטענה הזאת מבוססת על תמונה מיושנת. הילדים שלהם, הם אומרים, אינם יושבים לבדם שמונה שעות ליד שולחן המטבח. הם משתתפים בחוגים, קבוצות לימוד, ספורט, מוזיקה, טיולים ופעילויות עם ילדים אחרים.

בסופו של דבר, הנתון החשוב ביותר אינו אם 53,905 ילדים הם הרבה או מעט מתוך מיליוני תלמידי ניו יורק. החינוך הביתי עדיין מהווה רק 1.9 אחוז מכלל התלמידים במדינה.

הסיפור הגדול נמצא בכיוון התנועה.

לפני עשר שנים היו במדינת ניו יורק פחות מ-24 אלף תלמידי חינוך ביתי. היום יש כמעט 54 אלף. ומה שהיה פעם בחירה חריגה של קבוצה קטנה של הורים הופך בהדרגה לאפשרות שמשפחות מהמיינסטרים לפחות מוכנות לשקול.

במדינה שמשקיעה סכומי עתק במערכת החינוך שלה, זהו מסר שקשה להתעלם ממנו: יותר ויותר הורים אינם שואלים רק איזה בית ספר לבחור לילד.

חלקם כבר שואלים אם הם זקוקים לבית ספר בכלל.