לוס אנג'לס: פרויקט המגורים הפך למאורת קויוטים - השכנים בווסט הוליווד חיים בפחד

ווסט הוליווד - בלוס אנג'לס רגילים לראות קויוטים כמעט בכל מקום. הם מסתובבים בחצרות, חוצים כבישים בשעות הלילה ומופיעים מדי פעם אפילו בלב שכונות צפופות. אבל בפינת שדרות ספולדינג ורחוב רומיין בווסט הוליווד הם לקחו את החיים העירוניים צעד אחד קדימה: משפחת קויוטים שלמה השתלטה על אתר בנייה נטוש והפכה אותו לבית פרטי משלה.

השכנים כבר העניקו למקום את הכינוי המתבקש: "קונדו הקויוטים".

במשך שבועות נצפו החיות בתוך שלד הבטון, מסתובבות בין הקומות והפתחים של מה שהיה אמור להפוך לבניין מגורים. כעת הודיעה חברת בקרת חיות הבר שנשכרה לטפל בבעיה כי הקויוטים סולקו מהמבנה. אלא שהחדשות הטובות מגיעות עם הסתייגות משמעותית: תושבים באזור אומרים שהם עדיין רואים אותם בסביבה.

כלומר, הקויוטים אולי פונו מהקונדו - אבל כנראה לא מהשכונה.

הקויוטים החלו להשתמש במבנה כמקום מסתור, והשכנים הבחינו בהן מסתובבות בתוך האתר ובסביבתו. ככל שהמפגשים הפכו תכופים יותר, כך גבר החשש בשכונה, במיוחד בקרב בעלי כלבים וחתולים ומשפחות עם ילדים קטנים.

הסיפור החל באתר בנייה בפינת ספולדינג ורומיין, שבו תוכנן לקום בניין בן ארבע קומות ובו 22 יחידות דיור. מסמכי הפרויקט מגיעים עד 2018, אולם הבנייה נעצרה ב-2024 והיתרי הבנייה פגו. מה שנותר מאחור היה שלד בטון פתוח, שקט וכמעט נטוש.

עבור בני אדם מדובר בעוד אתר בנייה תקוע. עבור משפחת קויוטים, התברר, זו היתה הזדמנות נדל"נית מצוינת.

החיות החלו להשתמש במבנה כמקום מסתור, והשכנים הבחינו בהן מסתובבות בתוך האתר ובסביבתו. ככל שהמפגשים הפכו תכופים יותר, כך גבר החשש בשכונה, במיוחד בקרב בעלי כלבים וחתולים ומשפחות עם ילדים קטנים.

עיריית ווסט הוליווד התערבה והורתה לבעלי הנכס לטפל במצב באמצעות גורם מקצועי ומורשה לבקרת חיות בר. הדרישה היתה ברורה: לפנות את הקויוטים בדרך הומאנית ולא קטלנית.

למשימה נשכרה חברת "יומיין פסט קונטרול", שגילתה במהירות שלא מדובר בקויוט בודד שמצא לעצמו מקום לישון בו. מצלמות שהוצבו באתר חשפו משפחה שלמה - שני קויוטים בוגרים ושלושה גורים.

לצפייה:  https://www.facebook.com/watch/?mibextid=wwXIfr&v=1380090743730703

במקום להיכנס למבנה ולנסות ללכוד את החיות, הצוות החליט לגרום להן להגיע למסקנה בעצמן שהגיע הזמן לעבור דירה.

החברה הציבה מצלמות כדי ללמוד את דפוסי התנועה של הקויוטים ולגלות כיצד ומתי הם נכנסים ויוצאים. לאחר מכן נעשה שימוש במחזירי אור ובאמצעי הרתעה נוספים, ובמקביל הוסרו מהשטח מקורות מזון, מים וגורמים אחרים שהפכו את האתר לאטרקטיבי.

לא היו מלכודות קטלניות ולא התנהל מרדף אחר החיות. הרעיון היה להפוך את ה"קונדו" לפחות ופחות נעים, עד שהדיירים יעזבו מרצונם.

וזה, לדברי החברה, בדיוק מה שקרה.

התהליך כולו ארך כשבועיים עד שלושה, ובחברה דיווחו כי הקויוטים עזבו את המבנה וכבר אינם משתמשים בו כמאורה.

אלא שהשכנים לא ממהרים לפתוח שמפניה.

נאליה מורנו, המתגוררת באזור, סיפרה כי אמנם אינה רואה עוד את הקויוטים באתר הבנייה כפי שראתה בעבר, אבל היא ממשיכה להיתקל בהם ברחובות הסמוכים. לדבריה, אפילו בבוקר שבו התראיינה ראתה קויוט שנראה לה כמו גור.

וזו בדיוק הבעיה שאי אפשר לפתור באמצעות פינוי של בניין אחד. קויוטים הם חלק קבוע מהמערכת האקולוגית של דרום קליפורניה, והם הסתגלו בצורה יוצאת דופן לחיים לצד בני אדם. אתר נטוש יכול לספק להם מחסה נוח במיוחד, אבל סגירתו אינה גורמת להם להיעלם מהעיר.

חלק מהתושבים אף טוענים שהבעיה האמיתית אינה הקויוטים, אלא הבניין.

השלד הנטוש עומד במקום כבר שנים, ומה שהיה אמור להפוך לפרויקט מגורים הפך למפגע שמושך חיות בר ומעורר שאלות לגבי בטיחות האתר. אחד השכנים, רמזי סאלח, אמר כי מבחינתו הפתרון צריך להיות פשוט הרבה יותר: להיפטר מהמבנה כולו.

הפרשה ממחישה תופעה שמוכרת היטב ברחבי לוס אנג'לס רבתי. קויוטים כבר אינם מוגבלים להרים, לקניונים ולשטחים הפתוחים. הם נצפים בשכונות מגורים, בפארקים, בחצרות ובאזורים מסחריים, ולעיתים מגיעים למרחק של מטרים ספורים מבני אדם.

רשויות ומומחי חיות בר ממליצים לתושבים שלא להשאיר מזון לחיות מחמד בחוץ, לסגור היטב פחי אשפה, להסיר מקורות מים ולא להשאיר כלבים וחתולים קטנים ללא השגחה, במיוחד בשעות הלילה ובשעות הבוקר המוקדמות. במקרה של מפגש עם קויוט, ההמלצה היא לא לברוח ממנו אלא להיראות גדולים, להשמיע רעש ולהרתיע אותו מלהתקרב.

בפינת ספולדינג ורומיין, לפחות לעת עתה, "קונדו הקויוטים" שוב פנוי.

אבל בניגוד לפרויקט נדל"ן רגיל, אף אחד לא באמת יודע לאן עברו הדיירים.

והשכנים חוששים שהתשובה פשוטה מאוד: לרחוב הבא.