ורמונט: ירה בשלושה פלסטינים - המוסד אמר לי לעשות את זה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

ג'ייסון איטון, בן 51 מברלינגטון, עומד לדין בשלושה סעיפים של ניסיון לרצח מדרגה שנייה בעקבות הירי בהישאם עווארטאני, תחסין עלי אחמד וקינאן עבד אל־חמיד בנובמבר 2023. שלושת הצעירים, שגדלו יחד ברמאללה ועברו לארצות הברית ללימודים, שרדו. עווארטאני נפגע בעמוד השדרה ונותר משותק. אם יורשע, איטון עלול לבלות את שארית חייו בכלא.

הירי התרחש ב־25 בנובמבר 2023, שבועות ספורים לאחר מתקפת 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה בעזה. שלושת החברים יצאו להליכה בברלינגטון בזמן חופשת חג ההודיה. הם דיברו ביניהם באנגלית ובערבית, ושניים מהם לבשו כאפיות. לפי המשטרה, כאשר חלפו ברחוב נורת' פרוספקט, איטון יצא מאזור המרפסת של ביתו, וללא חילופי דברים פתח לעברם באש. לפחות ארבעה כדורים נורו. עווארטאני נפגע בעמוד השדרה, עבד אל־חמיד נפגע באזור הישבן ועלי אחמד בחלק העליון של החזה.

בשנים שחלפו מאז המעצר קיבל התיק תפנית שכמעט איש לא יכול היה לצפות. איטון החל להשמיע בבית המשפט טענות שלפיהן הירי כלל לא היה פעולה עצמאית שלו. לדבריו, הוא פעל בעקבות הוראות שקיבל מהסי־איי־איי ומהמוסד, שירות הביון הישראלי. אין כל ראיה התומכת בטענות האלה.

התזמון, זהות הקורבנות והעובדה ששניים מהם לבשו כאפיות העלו כמעט מיד חשד שמדובר בפשע שנאה נגד פלסטינים. התובע הכללי האמריקאי דאז, מריק גרלנד, התייחס בימים שלאחר מכן לעלייה החדה באיומים נגד קהילות יהודיות, מוסלמיות וערביות ברחבי ארצות הברית. למרות זאת, בסופו של דבר לא הוגש נגד איטון אישום בפשע שנאה, והמניע המדויק לירי נותר אחת השאלות המטרידות בפרשה.

אלא שבשנים שחלפו מאז המעצר קיבל התיק תפנית שכמעט איש לא יכול היה לצפות. איטון החל להשמיע בבית המשפט טענות שלפיהן הירי כלל לא היה פעולה עצמאית שלו. לדבריו, הוא פעל בעקבות הוראות שקיבל מהסי־איי־איי ומהמוסד, שירות הביון הישראלי. אין כל ראיה התומכת בטענות האלה.

לפי הדברים שהוצגו במסגרת ההליך המשפטי, איטון טען שהמסרים הועברו אליו באמצעות רדיו אף־אם, ובשלב אחר אף דיבר על תקשורת באמצעות בלוטות'. הוא סיפר כי האמין שהוא מבצע מעין "משימת שמירה" וכי אלוהים מצווה עליו להגן על שכניו היהודים. הוא אף טען ללא כל בסיס כי שלושת הצעירים הפלסטינים היו קשורים לחמאס.

דווקא הטענות האלה עומדות כעת בלב קו ההגנה. עורכי דינו של איטון אינם טוענים שאדם אחר ביצע את הירי. איטון עצמו אינו חולק על כך שהוא היה היורה. במקום זאת, ההגנה מבקשת לשכנע את חבר המושבעים כי בזמן הירי הוא היה חולה נפש במידה כזו שלא ניתן להטיל עליו אחריות פלילית למעשיו.

הסנגורים מציגים תמונה של אדם ששקע בעולם של הזיות. לפי מומחה מטעם ההגנה, איטון סבל מהפרעה פסיכוטית הכוללת מחשבות שווא. מצבו, לטענת ההגנה, הידרדר לאחר שאיבד את עבודתו כשבועיים לפני הירי. במהלך המשפט צפויים המושבעים לשמוע בהרחבה על השאלה האם אמונתו של איטון שהמודיעין האמריקאי והישראלי מדברים אליו הייתה ביטוי למחלת נפש חמורה — או ניסיון מאוחר להסביר מעשה פלילי מכוון.

התביעה מציגה תמונה שונה בתכלית. מומחים מטעמה חולקים על האבחנה של ההגנה וטוענים כי איטון לא היה במצב שמנע ממנו להבין את מעשיו. אחד המומחים שבדקו אותו קבע כי הוא סובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית ומהפרעת קשב וריכוז, אך לא מהמחלה הפסיכוטית שעליה מבוסס קו ההגנה. מבחינת התביעה, העובדה שאיטון מחזיק באמונות חריגות אינה מוכיחה שלא היה אחראי למעשיו.

גם שאלת כשירותו לעמוד לדין הפכה למסע משפטי ארוך בפני עצמו. במשך יותר משנה התנהלו בדיקות ודיונים בשאלה אם איטון מסוגל להבין את ההליך המשפטי ולסייע לעורכי דינו. לאחר הערכות פסיכיאטריות חוזרות, השופט ג'ון פאכט קבע באפריל השנה כי איטון כשיר לעמוד למשפט. כשירות לעמוד לדין, עם זאת, אינה זהה לשאלת השפיות בזמן ביצוע העבירה: אדם יכול להיות כשיר כיום להשתתף במשפט ובכל זאת לטעון כי בזמן המעשה לא היה אחראי פלילית בשל מחלת נפש.

לאחר שנמצא כשיר שינה איטון את האסטרטגיה המשפטית וביקש להסתמך על הגנת אי־שפיות. הבקשה הוגשה בשלב מאוחר יחסית, והמשפט נדחה כדי לאפשר לתביעה להיערך ולהביא מומחים משלה. כעת צפוי המשפט להפוך במידה רבה לקרב בין פסיכיאטרים ומומחים לבריאות הנפש.

אבל ביום הראשון למשפט, מעבר לוויכוחים הפסיכיאטריים ולתיאוריות על המוסד והסי־איי־איי, עמדו במרכז שלושת האנשים שנורו. עווארטאני, עלי אחמד ועבד אל־חמיד עלו בזה אחר זה לדוכן העדים וסיפרו על אותו ערב בנובמבר. איטון ישב ליד שולחן ההגנה והביט בהם. שלושתם היו בני 20 בלבד בזמן הירי.

הנזק החמור ביותר נגרם לעווארטאני. הכדור שפגע בו בעמוד השדרה הותיר אותו משותק, תוצאה שהפכה את הירי מאירוע שנמשך שניות לסיפור שממשיך ללוות את הקורבנות שנים לאחר מכן. חבריו נפצעו אף הם, אך הצליחו להשתקם במידה רבה יותר.

הראיות הפיזיות בתיק כוללות, בין היתר, אקדח רוגר בקוטר 0.380 שלפי התביעה קשור לירי. כלי נשק נוספים נמצאו בביתו של איטון. כאשר המשטרה הגיעה לביתו למחרת הירי, לפי דיווחים על חומרי החקירה, הוא אמר לשוטרים דברים שמשמעותם הייתה כי חיכה לבואם.

הטענות על המוסד והסי־איי־איי אינן מוצגות במשפט כעובדות, וחשוב להדגיש כי לא הוצגה כל ראיה שלפיה שירות מודיעין כלשהו היה קשור לאיטון או לירי. הן מובאות משום שההגנה טוענת שהאמונה שלו בהן ממחישה עד כמה היה מנותק מהמציאות. מבחינת התביעה, לעומת זאת, חבר המושבעים יצטרך להחליט אם המצב הנפשי המתואר אכן הגיע לרף המשפטי הגבוה הנדרש כדי לפטור אדם מאחריות לניסיון להרוג שלושה אנשים.

אם המושבעים יקבלו את עמדת התביעה, איטון עלול להישלח למאסר עולם. אם יקבלו את טענת ההגנה ויקבעו כי אינו אשם מחמת אי־שפיות, הוא לא פשוט ישוחרר: הוא צפוי לעבור למסגרת של טיפול פסיכיאטרי מחייבת תחת פיקוח משפטי.

וכך, כמעט שלוש שנים אחרי שארבע יריות ברחוב שקט בוורמונט הפכו לסיפור בינלאומי, המשפט אינו מתמקד עוד רק בשאלה מדוע נורו שלושה צעירים פלסטינים. במרכזו עומדת שאלה חריגה בהרבה: האם האיש שירה בהם התכוון לרצוח אותם והיה אחראי למעשיו — או שבאותו לילה הוא חי בתוך עולם הזוי שבו המוסד, הסי־איי־איי ואלוהים דיברו אליו דרך הרדיו