קהילה נמדדת על פי הדרך בה היא מתייחסת לקבוצות החלשות שבתוכה. חודש פברואר מצויין כחודש המודעות לזכויות אנשים עם מוגבלויות בקהילה היהודית. זו הזדמנות להציג את אחת מעמודי התווך של הקהילה היהודית בעיר ופעילה מרכזית בתחום- הנשיאה המשותפת של ארגון ה- USA- JNF באורנג׳ קאונטי: ד״ר אדריאן מטרוס.
ד״ר אדריאן מטרוס- נשיאת ה- JNF
ד״ר מטרוס נולדה בלוס אנג׳לס, אך ב-21 השנים האחרונות מתגוררת בניו פורט קוסט באורנג׳ קאונטי.
מטורס היא פסיכולוגית קלינית במקצועה, אך מרכז חייה מוקדשים לפעילות למען ישראל, ובסיוע לקהילות חלשות ולאנשים בעלי מוגבלויות; היא תורמת ומתנדבת בלא פחות מ-6 בורדים של ארגונים מלכ״רים שונים!
בחייה האישיים היא רעיה לריק, בעלה ב-31 השנים האחרונות. לזוג 7 ילדים (3 ביולגים ו-4 מאומצים) והיא גם סבתא ל- 13 נכדים. בנוסף לכל זאת, היא מארחת בביתה מדריכות ומתנדבות שמגיעות מישראל לעבוד ב- JCC בעיר ובארגונים יהודיים נוספים.
אדריאן: ״כשהייתי בקולג׳ עשיתי תואר בפסיכולוגיה ורציתי לעבוד בתחום. אבל בינתיים כסטודנטית נזקקתי לעבודה כדי לשלם את תשלומי הלימודים. אז מצאתי עבודה בחברת: Hope house for the multiple -handicapped, שטיפלה בהתפתחות של ילדים עם צרכים מיוחדים ובעלי מוגבלויות.
בתחילת שנות ה-90 פשוט קראו לכולם במילה אחת: אוטיסטים. אבל היום, הספקטרום הוא הרבה יותר ממוקד ויש חלוקה של ארבע רמות מהנמוך לגבוה.
עבדתי במרכז הזה ארבע שנים. במהלכן הכרתי ילד קטן בן שלוש. קראו לו עמד אולרזי. אבא של עמד היה הנסיך של ערב הסעודית והוא הביא אותו לעולם מדודנית רביעית שלו, קרובת משפחה כל שהיא. לך תדע כמה נשים היו לנסיך הזה.
בערב הסעודית של שנות ה-80, אם היה תינוק שנולד עם איזו שהיא נכות זה נחשב בושה למשפחה והיו נפטרים ממנו. הוא לא היה נשאר בחיים. אבל במקרה הזה, האב לא רצה שיהרגו את הילד, והם עשו סידורים להעביר את עמד לקליפורניה. הם שמו אותו במתחם הכי טוב במדינה עם המטפלים הטובים ביותר. כך הוא הגיע לחיים שלנו.״
״בתקופת חג המולד המטפלים במתחם היו לוקחים את הילדים לבית שלהם לבלות איתם את החג כדי שלא יהיו לבד. אז אני לקחתי את עמד אליי, לבית של ההורים שלי. האמת, חיבבתי אותו הכי פחות, הוא היה מעצבן, אבל גם רציתי את האתגר הכי גדול של לטפל בו. אני זוכרת שהעובדת הסוציאלית הביאה אותו אליי; הייתה לו בובת ארנב מוזרה והוא קרא לה מה (MA). העובדת הסוציאלית תמיד אמרה לו בערבית חביבי חביבי. לא ממש הבנתי מה הם אומרים.
ההורים שלי התאהבו בו מיד ונוצר ביניהם קשר מיוחד. הוא התחיל ללמוד את שפת הסימנים והיינו מתקשרים טוב יותר ויותר. הביקור בקריסמס היה ממש מוצלח וככה התחלתי להביא את עמד גם לביקורים בסופי שבוע מידי פעם. יום אחד ההורים שלי הודיעו לי שהם רוצים שעמד יעבור לגור איתנו. הופתעתי לגמרי. כמובן שגם נקשרתי אליו ואהבתי אותו, אבל שיעבור לגור איתנו?
להורי היה סידור עם הקונסוליה של ערב הסעודית באל איי, ובאמת בסוף הוא עבר אלינו באופן רשמי. אני הייתי כבר בת 21 ועמד הפך להיות כמו אח קטן שלי.
לימדנו אותו איך להיות ״נורמלי״: כיצד להשתמש בשירותים, הלבשנו אותו בבגדים רגילים, הוא למד כיצד לערוך את השולחן לפני הארוחה והוא פשוט חיי איתנו חמש שנים.
יום אחד קיבלנו הודעה שאבא של עמד רוצה לבוא לבקר אותו. הוא טס מערב הסעודית והגיע אלינו עם משלחת ענקית שליוותה אותו. אני לא הייתי בבית, אבל הורי סיפרו לי שהוא הגיע לבית שלנו עם פמליה שלמה: נהגים, מאבטחים ועוזרים. הם הביאו להורים שלי מתנות והודו להם על הטיפול בעמד. הם גם אמרו שהם רואים שיפור בתפקוד שלו.
ואז אבא של עמד אמר: ׳טוב, אני אקח אותו לארוחת צהרים לכמה שעות׳. הוא לקח אותו ונעלם. הוא לא חזר ולא ראינו אותו מאז. זה רגע מאוד רגיש וכואב לדבר על זה כי זה שבר את ההורים שלי. הם חיפשו אותו בכל קליפורניה ואפילו שלחו אנשים לערב הסעודית לחפש, אבל מעולם לא מצאנו אותו.״
מה את חושבת שעלה בגורלו?
״הוא בטח נלקח בחזרה לערב הסעודית. מעולם לא הצלחנו ליצור קשר עם אבא שלו. אני לא יודעת מה היו האקלים ב-1988 ומה עושים שם לילדים עם נכות היום. אבל אני רק מקווה מאוד שלא קרה לו שום דבר רע.״
החוויה המרגשת עם עמד שינתה את חיה של אדריאן, והעבודה הזמנית שלה כסטודנטית הפכה לפרוייקט חיים. היא נשארה לעבוד בתחום הטיפולי עוד 8 שנים תמימות. בהמשך קיבלה את תואר הדוקטור שלה וכיום מתחזקת קריירה מרשימה של 25 שנה בתחום הטיפול בילדים עם מוגבלויות.
הקשר לישראל החל כאשר פגשה את האלוף במילואים דורון אלמוג, פעיל חברתי למען אוכלוסיה עם ליקוי שכלי וחתן פרס ישראל ל- 2016 על תרומה מיוחדת לחברה הישראלית.
אדריאן: ״דורון אלמוג הוא אדם מדהים, הוא הכיר לי את עדי נגב- מרכז שיקומי לילדים ומבוגרים עם מוגבלויות רפואיות בנחלת ערן בישראל. דורון לקח אותי בתור יועצת בהתנדבות למרכז בגלל הניסיון שלי בתחום. אבל זו הייתה חוויה פוקחת עיניים עבורי. הם לא היו באמת צריכים את עזרתי, למעשה הם עזרו לי לראות את הפוטנציאל הטמון בילדים הללו. אני חשבתי שהדרך היחידה לעזור לילדים עם מוגבלויות היא לקחת אותם הביתה ולטפל בהם. אבל דרך עדי נגב הבנתי שיש דרך טובה יותר. כאשר יש מרכז מסודר, עם צוות מטפלים נכונים שמלווה באהבה ואכפתיות, ניתן ליצור לילדים האלו עתיד טוב יותר -עדי נגב הם כל הדברים הללו."
ארגון ה- JNF מממנים כידוע את המרכז הזה, ואני מבין שטסת איתם לישראל וביקרת בו מספר פעמים. אילו תובנות הבאת משם?
״ראיתי את העבודה של JNF שם ואיך הם הפכו להיות חלק מהמקום. אתה מרגיש את האהבה והאכפתיות של צוות המטפלים שלמעשה יצרו סביבה שמדגישה את האפשרויות של אנשים עם מוגבלויות להיות מי שהם ולחיות חיים טובים יותר.
המטפלים בעדי נגב אוהבים את הילדים ממש כאילו הם ההורים שלהם.
הבנתי שלנו באמריקה יש המון מה ללמוד מישראל, איך ישראל מתייחסת לאוכלוסיה שלה ולאנשים עם מוגבלויות. דורון אמר: we only as strong as our weakest member in our society, המטרה שלי להביא את המשפט הזה לידי ביטוי גם כאן בארצות הברית ולחברה שלנו באורנג׳ קאונטי. החודש אנחנו מציינים את ההכרה והזכויות של בעלי המוגבלויות בחברה היהודית. אני כבר אומרת לך שבמשחקי המכביה הבאים בסן דייגו, וגם כאן, אנחנו נשלב ספורטאים בעלי מוגבלויות ונדאג שיהיה להם את התנאים הכי טובים.״
כנראה שהכל נשאר במשפחה, מפני שגם ריק, בעלה של אדריאן, הוא תומך נלהב של ישראל ופועל רבות למען אנשים עם מוגבלויות. הוא המנכ״ל של SABRA, חברה שמוצאת פתרונות נדל״ן לחברות ומרכזים כמו בתי אבות, מרפאות, בתי מרקחת, מתקנים לילדים בעלי בעיות התפתחות ועוד. ריק גם פעיל מאוד בבורד של AIPAC ו- ISRAEL AID.
בנוסף למרכז עדי נגב, JNF מממן ומפעיל פרוייקטים נוספים המסייעים לאנשים בעלי מוגבלויות.
״גדולים במדים״ שזכה לכותרות רבות במדיה העולם היהודי הוא פרוייקט שמאפשר לצעירים בעלי מוגבלויות להשתלב בשירות הצבאי בצה״ל. עד לפני פחות מעשור האפשרות להתגייס כלל לא הייתה קיימת עבורם. ״גדולים במדים״ שילבו עד עתה כמעט 600 נערים ונערות עם מוגבלויות בשירות הצבאי ואפילו בלהקות הצבאיות.
סרטון יוטיוב מרגש עם הכוכבת הישראלית הגדולה, הזמרת עדן בן זקן, הציג את הכישרונות המיוחדים של בעלי המוגבלויות והעבודה שלהם בתחום הבידור הצהלי; מה שהעלה את הביטחון העצמי שלהם, הוכיח לחיילים בעלי מוגבלויות שהם חיוניים וחשובים ועזר להם לממש את הפוטנציאל שלהם. כל אלו מסייעים להם להשתלב בהמשך בעבודה אזרחית ולהיות חלק מהחברה הישראלית.
ארגון ה- JNF גם ייסד את מרכז הרכיבה הטיפולית בקיבוץ גרופית, פעילות שהוכחה כבר רבות בשנים כמסייעת לילדים בעלי צרכים מיוחדים.
ארגון ה- (JNF (Jewish National Funds הוא הוותיק והגדול בהיסטוריה היהודית ישראלית. הוא נוסד ב-1901 במהלך הקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית על ידי חוזה המדינה בנימין זאב הרצל.
הארגון שם לו למטרה לפתח את אזורי הפריפריה בדרום הארץ ובצפונה, ולהעביר לשם מאות אלפי ישראלים מוכשרים כדי ״להפריח את השממה״.
בנוסף, הוא גם דואג לסייע לתושבי עוטף עזה, ועוזר למדינת ישראל להתמודד עם איומים ואתגרים ביטחוניים. תחת הסיסמא: ״לא משאירים אף אחד מאחור״, ארגון JNF מיישב את הנגב והגליל, ומביא את התשתיות לבניית קהילה, הובלתם מים, אספקת דיור ופעילויות בתחום האמנות והבידור לתושבי הצפון והדרום.
נשיאת הארגון בחוף המערבי, שרון ג׳וי, סיפרה לי כי בשנת העבודה 2020-21 גייס הארגון כ-120 מיליון דולר לטובת ישראל.
יהודי ארצות הברית היו מאז ומתמיד התורמים הגדולים ביותר לארגון שהציב לעצמו יעד של גיוס מיליארד דולר בעשר השנים הקרובות. עד עתה נאספו כמעט 900 מיליון דולר.
ד״ר אדריאן מטרוס נראית נחושה מתמיד להעלות את נושא זכויות בעלי המוגבלויות על סדר היום באורנג׳ קאונטי ובאל איי ולקדם את הנושא בעיקר בחברה היהודית, כי אחרי הכל, כל ישראל ערבים זה לזה.
לפרטים נוספים על ארגון ה- JNF ותרומות:
www.jnf.org
800.542.8733
