יש אנשים שמטפסים על הרים, יש אנשים שרוכבים על סוסים... ויש כאלה שאוהבים לרוץ. לבחירות. בחדשות נלוות: הכירו את רוקֶה (רוקי) דה לה פואנטה. הוא כל-כך אוהב לרוץ, שאחרי שהוא רץ לנשיאות ארה"ב, ולסנאט בפלורידה, ולראשות העיר ניו יורק, במחזור הבחירות הזה הוא התקדם לשחק "שח סימולטני" ונרשם כמועמד לפריימריז לכהונת סנאטור בלא פחות משש מדינות, ועוד היד נטויה.
רוקי דה לה פואנטה נולד ב-1954 בסן דייגו להורים מבוססים למדי, שגידלו אותו על הקו בין מקסיקו סיטי לדרום קליפורניה והעניקו לו חינוך פרטי במוסדות קתוליים טובים ביסודי, בי"ס קתולי צבאי בתיכון, והשכלה על תיכונית (תואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה, תואר שני בחשבונאות ומנהל עסקים) במוסדות נחשבים במקסיקו.
עוד בטרם סיים את התואר השני נכנס דה לה פואנטה לתחום הרכב, ובין שנתו ה-22 לשנתו ה-36 רכש זכיונות למכור רכבי אלפא רומיאו, AMC, אאודי, קדילק, קרייזלר, דייהטסו, דודג', GMC, הונדה ואחרים, וראה ברכה בעמלו. בניינטיז החל איש העסקים הזה להתרחב בפעילויותיו, ובין השאר ישב במועצת המנהלים של בנק בקליפורניה בשם פירסט נשיונל (לשעבר "פיפל'ס בנק").
בשבתו במשרת אמון חשובה זו החל רוקי שלנו להסתבך, עד כדי כך שב-2004 נקט תאגיד ביטוח הפיקדונות הפדרלי (FDIC - הארגון שמוודא שהכסף שלכם בבנק, עד רבע מיליון פר חשבון, מבוטח גם אם הבנק קורס ומנהל הסניף בורח לאיי הקיימן עם הכספת) בצעד די נדיר ואסר עליו למלא כל תפקיד, בכל בנק מוסדר פדרלית (שזה כל בנק אמיתי בעצם) לשארית ימי חייו.
למה? כי מסתבר שדה לה פואנטה סידר לכל מיני חברים שלו הלוואות חסרות כל קשר למציאות הפיננסית של הלווים, הערבים וכל המעורבים, ברמות שהיו גורמות לבני משפחת דנקנר להסמיק. אחר-כך בית משפט הקל קצת בעניין וביקש מה-FDIC לשקול את העניין שוב. ה-FDIC שקל שוב... והגיע לאותה מסקנה.
עד כאן, יש לנו עניין עם איש עסקים מאותגר יושרה מן השורה. אבל ב-2016 החליט מר דה לה פואנטה שהוא נועד לגדולות וגילה את חדוות הריצה. תחילה הוא נרשם כמתמודד למועמדות הדמוקרטית לנשיאות, וסיים בסופו של דבר במקום השלישי (היות שלמעט המועמדת בסופו של דבר, הילארי קלינטון, ויריבה עד הוועידה ברני סנדרס, שאר 30 המועמדים שנרשמו למירוץ, ובראשם מושל מרילנד לשעבר פיטר או'מאלי, פרשו ממנו הרבה לפני שרוב הפריימריז נערכו בפועל. דה לה פואנטה, שהציג עצמו כדמוקרט פרוגרסיבי המתנגד לטראמפ ותומך במסלול לאזרחות למהגרים, סחף בסופו של דבר 67,457 קולות בפריימריז השונים, שהם כ-0.22% מן הקולות. (לשם השוואה, קלינטון זכתה במעט פחות מ-17 מיליון קולות בפריימריז).
כמו המתאגרף עמו הוא חולק שם, רוקי דה לה פואנטה לא נשאר לשכב אחרי הנוקאאוט. הוא ייסד מפלגת אינסטנט שבחרה בו כמועמדה לנשיאות, קיבל גם את המועמדות של מפלגת "הרפורמה" (Reform Party) הקיקיונית - ובמקביל נרשם כמתמודד למועמדות הדמוקרטית לסנאט בפלורידה, על המושב של מרקו רוביו. בבחירות הכלליות סיים האיש שמיני - לא רק מאחורי שני המועמדים העיקריים, ולא רק מאחורי "מפלגות שלישיות" מבוססות כמו הליברטריאנים והירוקים, אלא גם מאחורי מועמד ה-Never Trump הרפובליקאי שרץ עצמאית, אווָן מקמולין, ומאחורי "מפלגת החוקה" הקיקיונית לא פחות מ"הרפורמה" - ואפילו גם מאחורי "מפלגת הסוציאליזם והשחרור" המהפכנית והמהוללת. בבחירות למועמדות הדמוקרטית לסנאט בפלורידה הגיע דה לה פואנטה רביעי מתוך חמישה.
אבל לא עכבות זמניות כאלה ירפו את ידיו של לוחם הצדק ורודף המשרה. גם לא מרחקים גיאוגרפיים. ב-2017 נערכו בחירות לראשות עיריית ניו יורק. במפלגה הרפובליקנית נערכו פריימריז כדי לראות מי יתכבד להפסיד לראש העיר הדמוקרטי והפופולרי למדי (יש עליות וירידות, ובכל זאת) ביל דה בלאזיו. התמודדו שם בשלבים שונים כל מיני טיפוסים - שחקן ופעיל לזכויות בעלי מוגבלויות, אנשי עסקים, עורכי דין, בלש לשעבר ופרשן ברשת פוקס... אבל לכולם מלבד דה לה פואנטה (ששכח, כמסתבר, את ריצותיו הקודמות כדמוקרט) היתה ההגינות הבסיסית להיות קשורים לענף - או במקרה זה, לעיר ניו יורק - במידה כלשהי. בסופו של דבר נפסל גיבורנו מלהתמודד משום שלא אסף מספיק חתימות - מה שלא מפתיע בהתחשב בהיכרותו העמוקה, רבת השנים ובעיקר הלא קיימת עם תושבי העיר, ולהיפך.
השנה כאמור החליט רוקי דה לה פואנטה, כנראה בהשראת טירוף המערכות הפוליטי הכללי בארה"ב, לשבור את כל הכללים. נכון לרגע זה הוא רשם את מועמדותו לפריימריז הרפובליקניים לסנאט בקליפורניה, בפלורידה, במינסוטה, בוורמונט, בוושינגטון ובוויומינג. בנוסף הצהיר על כוונתו להירשם גם לאלה שבדלאוור ובהוואי. לטענתו, הוא נרשם לרוץ בכל-כך הרבה מקומות "כדי להוכיח כמה מגוחכת נעשתה שיטת הבחירות". , להוכחת רצינות כוונותיו בהטרלה הזו, נציין שהמעבר שעשה לאחרונה לשורות הרפובליקאים לא מונע מרוקי דה לה פואנטה להכריז שב-2020 הוא ירוץ שוב דווקא למועמדות הדמוקרטית לנשיאות.
יש שיאמרו כי נוכח הדייר הנוכחי בבית הלבן מדובר במחווה מיותרת משהו, ויש שיאמרו שהיא מדברת בעד עצמה. מה אנחנו נאמר? קודם נאמר שאתם יודעים מה? האיש צודק. את הלולאה הזו שמאפשרת טכנית לאדם להתמודד על אותו סוג משרה ביותר ממקום אחד - צריך לסגור. ואחרי זה מה נגיד? אולי נגיד... "יו, אדריאן - קחי אותו מפה, בחיאת!"