הקומיקאי ביל מאהר פתח את התוכנית שלו השבוע בהתייחסות ליום הקשה שעבר על הנשיא טראמפ באמצע השבוע במלים ש"נכון יש את יום שני השחור? אז השבוע היה לנו את יום שלישי הכתום". ביום שלישי, כזכור, קיבל טראמפ מהלומה כפולה: מנהל הקמפיין שלו פול מנאפורט הורשע (למרות ניסיונו של הנשיא להשפיע על המושבעים) בשמונה עבירות של הונאה שהעונש המצטבר עליהן ארוך מתוחלת חייו הצפויה.
כמעט במקביל, פרקליטו האישי במשך עשור, מייקל כהן, הודה בבית משפט כי שילם דמי שתיקה לשחקנית הפורנו סטורמי דניאלס ולדוגמנית העירום קארן מקדוגל בהוראתו הישירה של המועמד דאז לנשיאות דונלד ג'יי. טראמפ - דבר שהופך את הנ"ל למעשה ל"קושר שלא נכלל בכתב האישום". כל זה אחרי שבתחילת השבוע פירסם הניו יורק טיימס שהיועמ"ש של הבית הלבן, דון מקגאן, ניצל את הרשות שניתנה לו לשוחח עם התובע המיוחד רוברט מולר כדי לדבר איתו *הרבה* יותר מכפי שטראמפ היה מודע, וכנראה סיפר לו גם הרבה יותר מכפי שנוח לנשיא.
אבל מסתבר שגם זו היתה רק ההתחלה לחגיגת סוף אוגוסט שהכין התובע המיוחד לנשיא. ביום חמישי נודע כי התובעים העניקו חסינות לדייויד פקר, הבעלים של חברת AMI, שמוציאה לאור בין השאר את צהובוני הסופרמרקטים "נשיונל אנקוויירר", "סטאר" ו"וויקלי וורלד ניוז" ולסמנכ"ל התוכן של החברה, דילן הווארד. בתמורה יספרו המו"ל ועובדו למולר על חלקם בהסתרת סיפור היחסים בין טראמפ למקדוגל ועוד.
בניגוד לסטורמי דניאלס, מקדוגל לא הוחתמה על הסכם שתיקה. להיפך, היא הוחתמה על חוזה עם הנשיונל אנקוויירר כדי למכור לו כביכול את הזכויות לפרסם את הסיפור שלה. מה שפקר עשה עם הסיפור עליו שילם כמה עשרות אלפי דולרים היה לקבור אותו, כדי לסייע לחברו דונלד טראמפ לזכות בנשיאות.
זה רחוק מלהיות המקרה היחיד בו השתמש פקר בכלי התקשורת שלו - שעוצמתו ותפוצתו רבות בהרבה מכפי שאפשר היה לשער נוכח תדמיתו המגוחכת - כדי לסייע לטראמפ במהלך הקמפיין. המיקום של הצהובונים בתור לקופה בסופרמרקט מהווה נדל"ן פרסומי אדיר, ופקר השתמש בו כפטיש אדיר כדי להציף גם את מוחם של אלה שמעקמים את האף למראה השבועונים הסנסציוניים וההזויים בכותרות בעד טראמפ ונגד הילארי.
הכותרות על הילארי דיברו על כך שנותרו לה שישה חודשים לחיות, שהיא עלתה 103 פאונד, שהיא ועוזרתה הומא אבדין עומדות להיכנס לכלא, שהיא נכשלה בפוליגרף של ה-FBI, שהיא עברה שני מקרי שבץ שהסתירה, שבעלה הנשיא לשעבר קשור ברשת מין עם קטינות, ושהיא תגרום למלחמת עולם שלישית. הכותרות על טראמפ היו על כמה שהוא גאון וחזק ו"לוקח שליטה" וכמה שמבקריו (ויריביו, גם מהמפלגה הרפובליקנית) הם צבועים ומושחתים.
עורכים בכירים בנשיונל אנקוויירר סיפרו כי בשלב מסוים ב-2015 הפך טראמפ ל"עורך צללים" בשבועון, והרבה "להרוג" סיפורים שלא מצאו חן בעיניו או הציגו אותו או את בעלי בריתו באור שלילי, ומנגד הרבה להטיל עליהם משימות וכיוונים לכתבות שילטפו אותו או ישתלחו בשנואיו. מדובר, יש להבהיר, בתרומת בחירות אסורה שערכה הכספי מגיע למיליוני דולרים רבים. כל המבצע גזירה שווה בין מנהיג מדינה אחרת כלשהי לאיל הון שהוא בעל כלי תקשורת בארצו - עושה זאת על אחריותה הבלעדית.
וגם פקר לא היה הסוף. למחרת, כלומר אתמול (שישי) התפרסם כי גם אלן ווייסלברג, סמנכ"ל הכספים של "ארגון טראמפ" - תאגיד העסקים של הנשיא - חתם על חסינות, וגם הוא יספר כיצד הוחזרו לכהן 130 אלף הדולר ששולמו לסטורמי דניאלס תמורת שתיקתה - עוד עבירה על חוקי מימון הבחירות.
אלא שידיעותיו של וויסלברג רחוקות מלהסתכם בזה. הוא מנהל את הכספים של ארגון טראמפ, של קרן הצדקה המשפחתית (שפעילויותיה המפוקפקות נחקרות זה חודשים בבתי המשפט של מדינת ניו יורק, שם אין לנשיא כוח חנינה), ושל קרן הנאמנות הפרטית המנהלת את האינטרסים העסקיים של הנשיא, יחד עם שני בניו של טראמפ, דונלד הבן ואריק. כמות המידע שהוא עשוי בפוטנציה למסור נגד מעסיקו היא אדירה.
וטראמפ? הוא מיעט להתייחס להרשעת מנאפורט, טען בתגובה להודאה באשמה של כהן ש"זה נקרא להפוך מישהו, וזה כמעט צריך להיות לא חוקי" - כלומר הכלי הבסיסי ביותר של אכיפת החוק נגד ארגוני פשע נראה לנשיא לא הוגן. ביום חמישי הוא קיים אסיפת בחירות די רגועה (יחסית אליו) במערב וירג'יניה, וכהסחת דעת שחררו בבית הלבן בלון ניסוי על כך שטראמפ שוקל לשלול את הסיווג הביטחוני גם לחברי-עבר בממשל שלו עצמו, כמו היועץ לשעבר לביטחון לאומי אייץ'. אר. מקמאסטר ושר החוץ לשעבר רקס טילרסון.