החיים של קרוליין לנגפורד נראו במשך שנים כמו לקוחים מסדרת אופרת סבון או אולי נכון יותר לומר מסרט הודי מלודרמטי, כולל כל המרכיבים ההכרחיים: אהבה ענקית, פרידה קשה, טרגדיה וכמובן סוף טוב. עכשיו כשהיא כבר נמצאת בקטע הסופי של הסרט והיא חיה באושר ועושר עם אהבת חייה, גיל בקנשטיין, בעלה השלישי, היא יכולה להסתכל אחורה בחיוך ואף לצחוק על הרגעים הלא סימפטיים בחייה.
לנגפורד- אז והיום
לנגפורד מעלה כעת מופע סטנדאפ חדש, במהלכו היא מספרת על כל תחנות חייה הסנסציוניות, מנישואיה לאסי דיין, אחד הגברים היפים והמבוקשים בישראל באותם הימים ועד להתדרדרות בנה ליאור לסמים. "במשך שנים הבן שלי היה מכור לסמים ומסטול, וזה היה נפלא", היא מספרת לקהל במועדון הקומדיה בפסדינה, "כי הוא לא ידע איזו אמא גרועה הייתי".
היתה זו הפעם הראשונה שלנגפורד עמדה על הבמה במופע סטנדאפ בפני קהל אמריקאי ונדמה היה שהיא עשתה את זה כבר שנים. לפני כן, היא העלתה שני מופעי סטנד-אפ בעברית בפני הקהילה הישראלית שבעיר, מעין הופעות הרצה/שפשוף, אבל לקח עוד זמן ועבודה עם הקאוצ'ר שלה, דאט פאן, עד שהרגישה מספיק מוכנה לעלות על הבמה בפני קהל אמריקאי, שלא זוכר לה חסד נעורים ואין לו מושג מי זה אסי דיין וליאור דיין, ובטוח גם שלא הכיר אותה מסדרת "חייך אכלת אותה".
ללנגפורד אין שום בעיה לצחוק על עצמה ועל אירועים קשים ולא הכי סימפטיים בחייה. "הומור תמיד היתה הדרך היחידה בשבילי להתגבר על דברים. אני יודעת שאני מתחילה את הסטנד אפ שלי בגיל מבוגר יחסית אבל הפלוס הוא שיש לי הרבה ניסיון בחיים ואני יכולה להסתכל על דברים בזווית אחרת מאשר לפני 30 שנה".
לנגפורד, שבפברואר האחרון מלאו לה 60, נולדה בלונדון ועלתה לישראל בגיל 14. בישראל היא התפרסמה כשחקנית בזכות סרטים כמו "בנות", "מלך ליום אחד" ובעיקר בזכות סרטי המתיחות של יהודה ברקן ויגאל שילון: "חייך, אכלת אותה", "ניפגש בסיבוב" ו"ניפגש בחוף". את דיין היא הכירה על סט הסרט "מלך ליום אחד" (1980) אותו ביים. בתחילה היא לא ידעה בכלל על ייחוסו המשפחתי המכובד. לאחר שמישהו על הסט לחש לה, היא ניגשה אליו ואמרה לו: "אה, אבא שלך זה ההוא עם הרטיה?, היה לנו כלב וקראנו לו מוישה בגלל שהיה לו כתם שחור מסביב לעין". היא מספרת: "אסי צחק ואמר לי: אני אוהב אותך. הוא סיפר לי אחר כך שבאותו הרגע התאהב בי".
במופע הסטנדאפ, לנגפורד מספרת על אסי: "הייתי נשואה למישהו שלאבא שלו היתה רטיה על העין והוא נלחם למען ישראל. לבן שלו היו שתי עיניים והוא נלחם אתי".
גירושיהם של השניים היו מאוד מתוקשרים. היא פרסמה סדרת ראיונות על כך בישראל והוא נתן את הגירסה שלו לגירושים בסדרת כתבות משלו. בתווך עמד ליאור הפעוט, שנמסר לאימוץ למשפחה בקיבוץ דביר בעקבות דיכאון לאחר לידה שחוותה קרוליין. "סבלתי מדיכאון לאחר לידה אך לא זיהו את זה אז. לא הרגשתי כמו אמא. לכל מקום שהלכתי אמהות היו אומרות: "מאמיל'ה, חמודי'לה ואני לא הרגשתי את זה. היה לי גם בעל שאמר לי שאני מפלצת אז הייתי בטוחה שאני אדם איום ונורא".
לאחר הגירושים, עזבה את הארץ, מותירה מאחוריה את בנה ואת הקריירה שבנתה כשחקנית. שנים קשות עברו עליה לאחר מכן. נישואיה השניים היו למייקל, בחור איטלקי-אמריקאי אותו הכירה בבית הספר למשחק של לי שטרסברג בניו יורק. גם אלו עלו על שרטון מקץ ארבע שנים בלבד. "אני זוכרת שהייתי בחודש האחרון להריון שלי עם דניאלה והיינו צריכים לפנות את הדירה למחרת היום. לא היה לנו לאן ללכת. זו הפעם הראשונה בחיי בה הבנתי איך אנשים הופכים להומלסים. זו היתה תקופה בה לא ידעתי מתי תהיה הארוחה הבאה שלי. בעלי השני היה היפי כזה ודברים חומריים לא היו חשובים לו. שאלתי אותו: איפה נגור מחר? לאן נלך? והוא ענה לי: 'מה את תמיד דואגת כל כך? מה הבעיה? תרגעי כבר!' היינו תפרנים לחלוטין. לא היה לנו כסף וגם אם היה, לא יכולתי לטוס לאמא שלי כי הייתי בחודש התשיעי להריון".
"בסוף נזכרתי שיש לי חברה שגרה בלוס אנג'לס ויש לה דירה בניו יורק. התקשרתי אליה והיא אמרה לי: 'את יכולה לקבל את הדירה לשבוע'. אחר כך הייתי צריכה ממילא ללדת והייתי בבית החולים ולאחר מכן, לא היה לי לאן לחזור. למזלי, לאמי היה כסף ששלחה לי לקנות בגדים ודברים לתינוקת, אז השתמשתי בכסף הזה כדי לשכור חדר במלון. היום אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו. בכל יום שאני מתעוררת, אני אומרת תודה רבה על כל מה שיש לי. כי אני יודעת ששום דבר לא בטוח בחיים והכל יכול להלקח ממני".
מעניין שדווקא אז לא נכנסת לדיכאון לאחר לידה, היו לך את כל הסיבות לכך
"הייתי הרבה יותר מבוגרת מאשר כשילדתי את ליאור. דניאלה הפכה למרכז עולמי. היא היתה הפוקוס שלי. איבדתי את עצמי תקופה ארוכה. הכל סבב סביבה. הינקתי אותה עד גיל ארבע וחצי וזה היה הדבר הכי טוב שעשיתי".
אנשים לא העירו לך על זה?
"בארה"ב לא, אבל כשהיא היתה בת שנתיים והגענו לארץ, אמרתי לה: מעכשיו נעשה את זה רק בבית ולא ברחוב. הפסקתי להניק כשהיא אמרה לי: 'אמא, הם מקולקלים' כי הרי כבר לא היה לי חלב שם. היא אמרה לי: אולי תכניסי במקום מיץ או מים? בזכות ההנקה, דניאלה היתה ילדה מאוד בריאה. עד גיל 10 היא לא חלתה באף אחת ממחלות הילדות ואפילו חום לא היה לה".
זה בטוח לא היה קל להיות אם יחידה בארץ ועם תינוקת קטנה
"אפילו ברגעים שלא היה לי כלום והייתי קרובה להיות הומלסית, מצאתי הומור בדברים. זה מה שעזר לי בחיים. כשאני מספרת שהייתי בדיפרסיה, אנשים אומרים לי: על מה את מדברת, אף פעם לא נראית מדוכאת. אבל זהו החלק האנגלי שבי שאומר שאסור לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ. ואם אני בדיפרסיה, אז לשמור את זה בפנים. זה בדנ"א שלי, אבל זה גם מה שעזר לי למצוא את ההומור בכל סיטואציה. בלי הומור, יהיה הרבה יותר קשה בחיים. ואגב, הומור זה משהו שירשתי מאבא שלי, הוא היה בן אדם מאוד מצחיק".
לנגפורד עם ילדיה, ליאור דיין ודניאלה
אביה של לנגפורד, בארי, היה בימאי ברשת בי.בי.סי. כשהמשפחה עלתה לארץ מאנגליה קרוליין היתה בת 14, והוא התחיל לעבוד בטלוויזיה הישראלית והפיק רבות מתוכניות המוזיקה והבידור המובילות והחשובות בארץ באותם ימים. זמן מה לאחר העלייה לארץ התאהבה אמה ברופא שיניים וחזרה איתו לאנגליה. קרוליין ואחיה נשארו בארץ עם האב.
"הוא לא היה ממש אבא", מספרת קרוליין, "לא היה קל לגדול איתו. הרבה מהבעיות שיש לי בחיים ומהטעויות שעשיתי, נובעות מכך שגדלתי איתו", היא אומרת בגילוי לב, "אבא היה מהמר ונוכל. הוא היה משקר על כל דבר אפשרי. אם הוא היה נוסע לשבוע, הוא היה אומר שנסע לחודש. כשהוא היה מרים את הטלפון הוא היה עונה: Hello, You have reached the Langford’s residence, the butler is speaking, מיותר לציין שלא היה לנו משרת. בגלל זה אני מאוד רגישה לשקרנים. לא יכולה לסבול שקרנים. הילדים שלי יודעים שהדבר הכי נורא לעשות לי זה לשקר."
"לפני חמש שנים אבי נפטר והיה לי מאוד קשה עם זה כי היו לנו עניינים בלתי גמורים ולא יכולתי לתקן אותם. אומרים שאנו מתחתנים עם אנשים שמזכירים את ההורים שלנו, וכנראה בגלל זה התחתנתי עם שני הבעלים הראשונים שלי. היו להם תכונות שהזכירו לי את אבי, זה היה דבר מוכר. לשמחתי למדתי מהטעויות שלי ושברתי את תבנית ההתנהגות הזאת כשהתחתנתי עם גיל".
לנגפורד נשואה באושר ועושר כבר 15 שנים לבקנשטיין, איש ביטוח יהלומים אותו הכירה לאחר ששלחה אליו בטעות דוא"ל. "הוא ענה לי לאימייל ואמר לי ששלחתי אותו אליו בטעות והתחלנו להתכתב. אני בדיוק שבתי לארץ מניו יורק לאחר גירושי מבעלי השני והוא גר אז בלוס אנג'לס. הרגשתי איך אני הולכת ומתאהבת בו. במשך חודש שלם התכתבנו ודיברנו בטלפון. הוא היה גרוש עם שני ילדים והיו לנו המון נושאי שיחה משותפים. כל יום שהייתי שבה הביתה, הייתי רצה למחשב לראות אם יש לי אימייל ממנו. בסוף הוא אמר לי: אי אפשר יותר ככה, אמא שלי גרה במורד הרחוב ממך, אני טס לארץ לפגוש אותך'. האמת שקצת חששתי שאולי לא תהיה בינינו כימיה ולא רציתי שהפנטזיה הזאת תגמר.
נסעתי לפגוש אותו בשדה התעופה וחששתי שהוא זוכר את אותה בחורה צעירה מהסרטים ויתאכזב כשיראה אותי. הכנתי אותו. אמרתי לו כל הזמן: הזדקנתי, תתכונן לפגוש מישהי שנראת כמו ד"ר רות'. מצד שני, הוא אמנם שלח אלי תמונות שלו, אבל לכי תדעי, אנשים לפעמים שולחים תמונות שלהם מלפני 20 שנה, אז לא ידעתי מה לצפות".
החששות של לנגפורד התבדו. "אחרי חמישה ימים כשהוא חזר ללוס אנג'לס, היינו אומללים. התגעגענו נורא אחד לשני. אחרי שבועיים הוא שלח לי כרטיס טיסה והציע לי נישואים".
כיום השניים מתגוררים בוודלנד הילס בחברת שני כלבי בולדוג חמודים להפליא וזוג שרקנים.
לנגפורד עם בעלה הנוכחי גיל בקנשטיין ובתה
איך היו היחסים בינך ובין אסי בשנים שלפני מותו?
"היינו ביחסים מאוד טובים בשנים האחרונות. נפגשתי אתו בכל פעם שהגעתי לישראל. הוא אהב מאוד את בעלי גיל והוא היה טיפוס שלא חיבב כל אחד. הוא העריך אותו מאוד על מה שעשה למען ליאור. בפעם האחרונה שהתראינו, דיברנו על זה שהפכנו לסבא וסבתא. הוא היה מאוד מאושר מזה".
מי הודיע לך על מותו?
"שמעתי על כך מחברה שלי שהתקשרה ואמרה לי לפתוח חדשות. זה מאוד העציב אותי, במיוחד בשביל ליאור. התקשרתי אליו ושאלתי אותו אם הוא צריך שאבוא. הוא אמר לי שכן. תוך כמה שעות הייתי על המטוס בדרך לישראל".
עם רות דיין, אמו של אסי, את בקשר?
"אני רואה את רות בכל ביקור שלי בישראל. איזו אישה מדהימה".
למה את מתגעגעת במיוחד בישראל?
"להרבה דברים. לחברים, תחושת השייכות, לאוכל, ליכולת שלך להיות עצמך. בלוס אנג'לס כולם מזוייפים, אבל אני מסרבת להיות כזאת".
יש דברים שאת מתחרטת עליהם?
"אני מאמינה שכל דבר קורה לנו לטוב ולרע ומעצב אותנו לאנשים שאנו היום. אין שום סיבה לחיות עם חרטות, זה בסך הכל יכול לשגע אותך. אם יש לי חרטות, אני עושה הכל כדי ללמוד מהם ולדאוג לכך שאחיה את חיי מעכשיו ללא חרטות".
איך עלה הרעיון להעלות מופע סטנד אפ?
"לפני מספר שנים, פנו אלי ממרכז מת"י וביקשו ממני להופיע בערב הפתיחה של מועדון הגיל השלישי. חשבתי להרים מופע יחיד קצר שבו אני מספרת על עצמי, הסרטים שלי, הבעלים שלי, על החיים שלי בארץ והשפה העברית הקשה. עד היום קשה לי עם זכר ונקבה. להעלות מופע סטנד אפ זה קשה במיוחד כשזה לא בשפה שלך, אבל חשבתי לעצמי, ככה אנשים מכירים אותי, עם העברית הלא טובה וכל הטעויות והמבטא. חוץ מזה, 95 אחוז מהסרטים שלי היו קומדיות ותמיד נהנתי להצחיק, אז זה לא כל כך רחוק ממה שעשיתי".
היחסים עם בנה, ליאור, שידעו מורדות ועליות במשך השנים, טובים היום מאי פעם, לא מעט בזכות התרפיה ששניהם עברו במסגרת תוכנית הגמילה שלו. ליאור, שהיה מכור לסמים שונים ולריטלין, כיכב במרוצת השנים במדורי הרכילות ביחד עם אביו אסי. הרכילאים אהבו לתעד את יחסי האב ובנו המכורים לסמים בלווית תמונות לא מחמיאות. ליאור עצמו כתב לא אחת בטור השבועי שלו במעריב על שנות ההתמכרות, וביחד עם אביו אפילו השתתף בסדרת ריאליטי על תוכנית גמילה שלא גמלה אף אחד מהם.
בסופו של דבר, החליטה לנגפורד לעשות מעשה. היא הזמינה את ליאור ללוס אנג'לס והעמידה בפניו אולטימטום: או שילך למכון גמילה או שישאר ברחוב. בלית ברירה, הוא בחר באפשרות הראשונה ונשאר במכון שנתיים וחצי, לא פחות.
זה המון זמן להיות במכון גמילה, לא?
"זה באמת הרבה זמן, אבל בגלל זה, זה גם עבד. התוכניות האלו של 30 הימים, הן בולשיט. ג'אנקי יכול להחזיק מעמד 30 ימים כי הוא יודע שעוד מעט ייצא החוצה וימשיך להשתמש. לא מדובר כאן רק בבעיה פיזית, זו בעיה נפשית. זה כמו כל התמכרות. התמכרות זו מחלה. כשלקחתי אותו בהתחלה למוסד, לא ידעתי אם הוא ישאר שם, כי יש הרבה שנושרים ועוזבים וזה הפחיד אותי. מי שחוזרים לסמים מתים, כי הם ממשיכים להשתמש כמו קודם והגוף שלהם כבר לא רגיל, הוא הספיק להתנקות. זו היתה תקופה מאוד קשה. ידעתי שליאור לא ישאר בחיים אם הוא ימשיך להשתמש, כי הוא לא היה רחוק מהסוף".
מאוד יקר להחזיק מישהו במוסד גמילה שנתיים וחצי
"מאוד יקר, אבל שווה כל פרוטה. לפעמים ליאור אומר לי שהצלתי את חייו, אבל זה לא נכון, הוא זה שעשה את העבודה, אני רק לקחתי אותו לשם".
בדרך כלל אומרים למכורים לא לשמור על קשר עם מכורים אחרים, אבל ליאור היה צריך לחזור לארץ ולהיות בקשר עם אביו שעדיין מכור. לא חששת?
"זה לא היה מצב רגיל והם ידעו על כך. ליאור לא היה הראשון שם שאביו עשה איתו סמים, אבל במקרים של מטופלים אחרים, גם האב בא לפגישות במוסד. במקרה של ליאור זה היה בלתי אפשרי. ביקשתי מאסי שיבטיח לי שלא ישתמש ליד ליאור והוא הבטיח. אם הוא עומד במילה שלו או לא, אני לא יכולה לדעת".
התרפיה שעברת ביחד איתו במהלך 'מחוברים' עזרה לקשר ביניכם?
"בהחלט, זה היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיי. כשהייתי מבקשת ממנו סליחה, הוא היה אומר 'זה בסדר, אני מבין', ולא רצה להמשיך לדבר על זה. אמרתי לו: 'ליאור, תגיד לי איך אתה מרגיש, תזרוק את זה עלי, אני חזקה. אתה מסתובב שנים בהרגשה שאמא שלך זרקה אותך, אתה מבין בלוגיקה מה היה איתי באותם ימים, אבל אתה עדיין מסתובב עם ההרגשה הזאת שאמא שלך לא רצתה אותך. אם רק הייתי יכולה לסובב את השעון לאחור הייתי עושה את זה, אבל כל מה שאני יכולה לעשות זה להיות אמא שלך עכשיו'. יש לנו היום יחסים נהדרים. כשהוא מתקשר אלי, הוא תמיד כל כך חם ומסיים את השיחות ב'אני אוהב אותך אמא', אבל תמיד יכאב לי שלא גידלתי אותו".
איך ליאור קיבל את זה שאת מדברת עליו במופע שלך?
"אמרתי לליאור: יקירי, אני הולכת לדבר עליך ועל הסמים והוא אמר לי: 'זה נהדר, אני אוהב את זה, זה מבריק'. אני גם מדברת על בתי ומספרת עליה שהיא 'היפית מלוכלכת, אבל מצד שני, אני לא יודעת אם יש כאלו נקיים'. היא למדה בבינתחומי ועכשיו מסתובבת בכל העולם כמו היפית. שני הילדים שלי מאוד אוהבים את זה שאני מעלה מופע סטנד אפ. יש להם חוש הומור לא נורמלי, במיוחד ליאור, כמו שכולם יודעים. אגב, הזמנתי את הפסיכיאטרית של ליאור למופע ואמרתי לעצמי מעניין מה היא תחשוב על הקטע בו אני מדברת על הסמים של ליאור, אני מקווה שיש לה חוש הומור טוב".
ומה באמת היא אמרה?
"היא חשבה שזו דרך נהדרת להתמודד עם זה ושזה יופי שאני יכולה היום לצחוק על הנושא. בכלל, אני מאוד גאה בליאור. כשאני מגיעה לארץ, אנשים תמיד פונים אלי ברחוב ואומרים לי: 'אני מתה על הבן שלך, הוא כזה מוכשר' וליאור באמת מאוד מוכשר ונהדר, אבל ההישג הכי גדול שלו בחיים אם תשאלי אותי, זה שהוא כבר נקי עשר שנים. אני מרגישה מבורכת על מה שהוא השיג. היחסים בינינו היום נפלאים".
לנגפורד שומרת על חזות נערית גם בגילה, היא דקיקה, ממעטת להתאפר ועדיין מתפארת ברעמת תלתלים בלונדינית. "יש בחורות צעירות שאומרות לי 'וואו, איך אני אשמח אם אראה חצי טוב ממה שאת נראית כשאהיה בגילך, ואני חושבת לעצמי: היי, את לא נראית חצי טוב ממה שאני נראית כבר עכשיו'", היא מספרת לקהל וממשיכה לספר על היתרונות שגילתה בגילה המופלג: "עם הגיל, למדתי שיש לי כשרונות חדשים, אני יכולה להתעטש, לעשות פיפי ולתקוע נאד באותו הזמן".
צריך אומץ לעלות על הבמה ולתת מופע סטנדאפ, מפחיד לחשוב מה יהיה אם הקהל לא יצחק
"אני מכירה שחקנים שאומרים לי: יש לך ביצים, הם לא היו יכולים לעשות את זה. אבל הגעתי לגיל שלא איכפת לי. זאת אני, 'טייק איט אור ליב איט'. אני בגיל שרוב האנשים מתחילים להאט ואני רק מתחילה. אני פשוט אוהבת את מה שאני עושה, אני לא מפחדת לעלות על הבמה, אני מחכה לזה בציפיה. אף פעם לא היה לי פילטר בפה, אז הסטנדאפ תפור בשבילי".
