כישרון מחול הוא תנאי חובה לפוליטיקאי - היכולת לרקד בחינניות ובלי שישימו לב בין מה שהם יודעים שצריך לעשות למה שהם יודעים שיקומם עליהם את ציבור הבוחרים - שזה לפעמים אותו הדבר עצמו. כך לדוגמא פרנסי דרום קליפורניה נמנעו במשך שנים מלהפוך את הנהיגה בלוס אנג'לס רבתי ליקרה יותר או מעצבנת (עוד) יותר, מחשש לעצבן את גוש המצביעים האימתני וחוצה-המפלגות: ציבור הנהגים.
כל אחד ברכב נפרד. חייבים? יור טיים איז מאני? תשלמו (צילום: Shutterstock)
אולם כעת אומרים בכירי מערך התחבורה כי הצפיפות בכבישי מחוז לוס אנג'לס הגיעה לרמה כזו שאין לפוליטיקאים מנוס מלשקול לגבות מנהגים תשלום עבור נהיגה - שיטה מעוררת מחלוקת שבכל זאת סייעה לערים עמוסות אחרות בעולם (לונדון, סינגפור, שטוקהולם ועוד) לרסן את התנועה הבלתי נסבלת שלהן.
על פי דיווח בלוס אנג'לס טיימס, רשות התחבורה המטרופוליטנית (MTA) מקדמת מחקר לבדוק כיצד ליישם מה שמכונה בענף אגרת גודש בעיר המלאכים, כולל הסבת מסלולי קארפול (נסיעה משותפת) למסלולי אגרה, להטיל על נהגים מס על בסיס מספר המיילים שהם נוסעים בעיר, או גביית תשלום כניסה לשכונות ואזורים עסקיים מסוימים.
הטלת אגרות נוספות תאפשר נסיעה חלקה יותר למי שיבחרו לשלם. הורדת נהגים מהכביש תפנה מקום לשירות אוטובוסים, ואילו מיליארדי הדולרים במסים שייאספו יוכלו לשמש להרחבה עצומה של רשת התעבורה, על פי ה-MTA.
אם ישקיעו בזה מספיק כסף, ויהפכו את החלופה ליקרה מספיק, מצב שאנג'לינוס יגלו את האטובוס (צילום: ויקיפדיה)
אולם מעבר מנהיגה חינמית ברובה בדרום קליפורניה, בה שלושה מכל ארבעה נהגים נוסעים לבדם לעבודה וממנה, ידרוש נבחרי ציבור אמיצים המוכנים לקדם את המדיניות, להסביר אותה לנהגים הזועמים ולעמוד מאחוריה גם אם היישום לא יהיה נקי מבעיות.
"זה קורא תגר על מה שאנג'לינוס רואים כזכות מאלוהים לנהוג לאן שהם רוצים", אומר מנואל פסטור, מנהל תוכנית השוויון הסביבתי והאזורי באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC). "זה יהיה שינוי מאתגר בעיר שהיא במידה רבה מאד תרבות של מכוניות ושל אינדיבידואליזם".
בחודש הבא תתבקש מועצת המנהלים של ה-MTA לאשר מחקר ולמנות צוות מומחים לבדוק כיצד יעבוד תמחור הגודש. ההליך צפוי לארוך כשנתיים. "זו אחת מאסטרטגיות תעבורה רבות שאנחנו שוקלים כדי לממן את בנייתם 28 פרויקטי תעבורה וכבישים מהירים עד המשחקים האולימפיים ב-2028", נאמר בהודעת החברה.
20 מתוך הפרויקטים הללו צפויים להיות מושלמים עד תום העשור הנוכחי, כולל הארכת הרכבת התחתית מווילשייר למערב לוס אנג'לס וקווי רכבת קלה דרך דרום ל.א. ו-ואן נייס. מטרו זקוקה ל-26.2 מיליארד דולר כדי להשלים את שמונת האחרים, ביניהם שדרוג מחלפים, מסילת רכבת לארזיה וקו תחבורה מהירה מעל מעבר ספולבדה.
גם את התחתית צריך להרחיב, שתגיע למקומות, אם רוצים שאנשים יתניידו באמצעותה (צילום: Railway Gazette)
על פי ההערכות, מס פר מייל נהיגה עשוי להניב עד 102 מיליארד דולר תוך עשור, ואילו מס על הכניסה לדאונטאון יכול להוסיף 12 מיליארד. "מדובר בחיסול הפקקים", אמר מנכ"ל ה-MTA, פיל וושינגטון, שהוסיף כי התועלת תימשך מעבר ל-2028. "זה שולח מסר לעולם שמחוז לוס אנג'לס עושה משהו בנוגע לתחבורה".
ראש העיר אריק גארסטי אומר שיש לנתק בין שאלת הפרויקטים להסעת המונים וכבישים למשחקים האולימפיים משאלת תמחור הגודש. לדבריו, מטרו יכולה להשיג את 26.2 המיליארדים שחסרים לה באמצעות מענקים פדרליים ושיטות מימון אחרות בנוסף לכסף שנאסף בזכות העלאת מס הקניות ב-2016.
גרסא צנועה של תמחור גודש כבר קיימת בכבישים המהירים 10 ו-110, שם נהגים הנמצאים לבדם ברכב יכולים לשלם לפי המייל כדי להשתמש במסלול הקארפול. ככל שהעומס במסלולים הללו עולה, כך עולה המחיר, עד מקסימום של 20 דולר לנסיעה בכיוון אחד.
הרחבת מסלולים שכאלה לכבישים המהירים האחרים תהיה צעד ראשון טוב לעבר מערכת תמחור שלמה יותר, אומר מרטין וואכס, פרופסור בדימוס לתכנון עירוני ב-UCLA. לדבריו, השינוי יסייע להסדיר את שטף התנועה ויאפשר לנהגים רבים להגיע מהר יותר ליעדם.
