"החיים הם שילוב של שיגרה, ושגרה של חוסר שיגרה"

אני חי בניו-המפשיר עם נעם, בת זוגתי המוכשרת. שנינו מוזיקאים במקצועינו. אני סקסופוניסט, בוגר ברקלי, והיא זמרת שכרגע עובדת כשליחה של הסוכנות היהודית בניו המפשיר. עברתי לכאן בסתיו 2016. נעם הגיעה שנה אחר-כך.

הגעתי לארה"ב כדי להגשים חלום ישן וללמוד ב-Berklee College of Music, שם סיימתי את לימודי התואר במוזיקה בהמשך ללימודים שסיימתי בבית ספר למוזיקה בישראל "רימון".

אני סקסופוניסט, כותב ומלמד. לחיות כמוזיקאי תמיד היה ויהיה מעניין. גם בארץ וגם בארה"ב. החיים הם שילוב של שיגרה, ושגרה של חוסר שיגרה. תמיד פוגשים אנשים מעניינים או הזויים. יש מוכשרים, יש ווירטואוזים, יש מוזרים וגם מדהימים. החיים בארה"ב במובן המקצועי יכולים להיות מרתקים בהתחשב בעובדה שבכל יום אתה מוצא את עצמך מופיע בערים או מדינות שונות ורחוקות אחת מהשניה. זה מתבטא באנשים שונים, מוזיקה שונה, תפאורה שונה, כיף גדול.

מה אתה הכי אוהב בארה"ב?

מהרגעים הראשונים כאן, יצא לי להתאהב דווקא בכל הדברים שלא הכינו אותי אליהם. את השנה הראשונה שלי כאן ביליתי בבוסטון, ומהרגע שהגעתי לאיזור בו אגור ואלמד נדהמתי מהארכיטקטורה הכל-כך שונה. הכל היה מאוד מעוטר ויפה, מבנים וגגות שנראים כמו בסרטי הארי פוטר, לא סתם קוראים לאיזור הזה ניו אינגלנד. נחלים ואגמים עצומים או קטנים תמיד בקרבת מקום, מקושטים בגשרים שנראים כאילו הם כאן לפחות מאה שנים. כל זה מגיע עם עולם שלם של קניות - תרבות הקניות פה מטורפת. החנויות עצומות, ואפשר ללכת לאיבוד בקלות.

עם הזמן נהייתי חדור מטרה - ממוקד כדי לקנות מה שאני צריך ולא נתקע בחנות מעל שעתיים רק כי אני מוקסם מהשפע. עוד פרט שראוי לציין הוא שלרוב, וזה מורגש יותר מחוץ לערים הגדולות, המחירים והמחייה יכולים להיות הרבה יותר נמוכים ממה שהתרגלתי אליו כנורמה בארץ. גולת הכותרת היא כמובן האנשים. כאלה מנומסים, תמיד נותנים את הכבוד המגיע לכל. מדברים בסבלנות, יעילות, יתנצלו עוד לפני שבכלל יש צורך ואפילו פעמיים בצורות שונות באותו משפט. זאת ההרגשה הכללית שלי. ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל בכללי האווירה נעימה ומנומסת בצורה שהפתיעה אותי.

מה אתה הכי לא אוהב בארה"ב?

אותם אנשים, מנומסים מתנצלים וסבלנים, לפעמים זה ירגיש מאוד לא אמיתי. לפעמים האדם שמולך יפגין את כל הנימוס הזה וזה לא יהיה אמין בכלל בהתחשב בזה ששניכם בסיטואציה מעצבנת. אבל אתה הוא זה שפחות יסתיר כי בכל זאת, ישראלי - ישיר, לא משחק משחקים. מצד שני אותה מסיכה שכרגע לא מתאימה, עדיין על פניו של האמריקאי. לפעמים זה גם מרגיש כאילו כולם קוראים מתוך אותו הסקריפט. הכל נורא דומה, כל הנימוס הזה, לא מקורי, נלמד בעל פה ונפלט החוצה כי ככה הכתיבו שצריך לחיות. בכל מקרה, צרות של עשירים.

מה מבחינך הדבר השונה ביותר בין ישראל לארה"ב?

המון. דברים שאני נתקל בהם ביום יום, או דברים שכבר הספקתי לשכוח כי הם כבר הפכו לשגרה. אבל בעיקר השוני באופי בין הישראלי הממוצע לאמריקאי הממוצע. אה, וגם העובדה שמדובר במדינה עצומה שמכילה עשרות מדינות וכל אחת שונה מאוד אך גם דומה מאוד. וישראל יש רק אחת.

למה הכי מתגעגע בארץ?

אוכל ומשפחה.

למה אתה הכי פחות מתגעגע אליו בארץ?

לזה שלפעמים כבוד הדדי זה רק בגדר הצעה.

מה הכי ישראלי בעיניך?

להיות ישיר.

חופשה מומלצת:

מסעדה מומלצת במקום מגורייך:

במנצ'סטר- Mint Bistro Crown Tavern

איך אתה חוגג את החגים בארה"ב?

אנחנו לרוב מוזמנים לחגוג חגים עם משפחות בקהילה, בין אם זה אירוע קטן או גדול . מאוד כיף לחוות דברים דומים לאיך שאנחנו רגילים בארץ אבל עם טוויסט, כי מדובר ביהדות שונה.

איזה מקום הוא מבחינתך הכי מיוחד במקום מגורייך?

האגם ב-Clove State Park. או איך שאנחנו קוראים לו פה - הכינרת.

במה לדעתך מקום מגורייך עדיף על ערים אחרות?

מנצ'סטר, ובכלל - מדינת ניו-המפשיר, לא יקרה ביחס לערים הגדולות והמוכרות יותר שבאיזור. בניו-המפשיר אין מס הכנסה ואין ומיסים על קניות, למעט מסעדות. ממש אילת. אחלה מקום לקנות את כל מה שצריך לחורף הבא או את הטלוויזיה החדשה, או במקרה שלנו - לחיות בו ולהנות כל השנה! המקום הזה מלא בטבע, יש לנו נהר יפייפה ממש מחוץ לבית. כשחמים יותר אפשר לצאת לטייל במגוון מטורף של יערות ומסלולים, וכשקר אפשר לצאת לסקי. טוב, אולי כשלא קר מידי. הסיבה העיקרית שבגללה עברתי מדינה אחת צפונה מנקודת ההתחלה היא המעבר לגור עם חברה שלי, נעם (לימים - אשתי). היא עברה לארה"ב והתחילה לעבוד כשליחה של הסוכנות היהודית בקהילת ניו-המפשיר. זה היה שדרוג רציני אחרי כמעט שנה של לונג דיסטאנס. הקהילה בניו-המפשיר מקסימה, אנשים טובים ואוהבים שבזכותם יצא לנו להכיר את היהדות האחרת, השונה והמעניינת שיש לארה"ב להציע.

במה לדעתך מקום מגורייך פחות עדיף על ערים אחרות?

ה"מרכז" האמיתי הוא בוסטון. שם נמצאים רוב העבודה והחברים. יוצא לי לנסוע את הנסיעה הזאת של שעה לכל כיוון באוטו בין פעמיים ל-מי יודע כמה, אולי גם כל השבוע. בכל זאת שמח לגור כאן ונהנה מכל רגע.

לאן אתה הולך במקום מגורייך כשאתה רוצה להרגיש בבית (מזכיר את ישראל)?

לבלות עם חברים ישראלים. בעיר הזאת יש כמה חברים, אבל בבוסטון יש ממש קהילת ישראלים קטנה מסביב לברקלי וגם לא מעט מחוץ לאותו איזור, סטודנטים באוניברסיטאות נחשבות אחרות או משפחות של ישראלים אחרים שהשתקעו.

איפה אתה רואה את עצמך עוד 10 שנים?

גר עם המשפחה באל איי או אולי בפרוור מחוץ לעיר, ומופיע מסביב לעולם.

האם אתה רואה את עצמך חוזר לארץ?

הייתי שמח להשאר בארה"ב. נראה מה יוליד יום.

איך אתה אוהב לאכול קרמבו?

מלמעלה למטה נ.ב. מקווה שזה מוקה.

איזה פלאפל אתה הכי אוהב בעיר?

רמי'ס בבוסטון - Best Balls in Town.

איזה חומוס אתה הכי אוהב בעיר?

כנ"ל.

טיפ לישראלי המתחיל באמריקה?

עם כל הנימוסים והחיוכים שנסגל לעצמנו, אנחנו עדיין ישראלים. זה יתרון עצום בעצמאות, תעוזה, ועוד הרבה תכונות שעוזרות לנו מחוץ לארץ ובמיוחד בארה"ב. תמיד לזכור מה אתה שווה, ולמה אתה מסוגל. ולא לשכוח ליהנות.

לינק למוזיקה של אבי:
https://www.youtube.com/watch?v=Jy_d4kujJn0