פרשנות: רוסיה והיהודים, ברית כבוד ואימה בת 100 שנים

מערכת היחסים הסבוכה של העם הרוסי והיהודי במאה החולפת משלבת ביריונות צינית ואימפריאליזם אלים, לצד הומניזם נאור.

הצהרות מאיימות, לצד סיוע שקט.

שימוש באלימות היקפית ודיפלומטית, לצד הכרה באינטרסים חיוניים.

מימי המהפכה הבולשביקית ועד ולדימיר פוטין - גורל צמד העמים נצרף באש ההיסטוריה.

מכיוון שמקבלי ההחלטות ברוסיה רואים בניתוח ההיסטוריה כמתודולוגיה דיפלומטית ראויה ולגיטימית לקבלת החלטות בעידן הפוסט-סובייטי (בשונה מאצלנו) ראוי כי נבין כיצד צמד האובייקטים הללו מתנהלים במאה החולפת - כדי שנוכל להבין גם כיצד הצד הרוסי רואה אותנו.

לכן, יש תחילה להבין את מאורעות הזמן הללו, ואת אופן השפעתם על הדימויים והאינטרסיים הבילאטרליים -  בטרם נגבש אסטרטגיה רוסית כזו או אחרת בימים גורליים אלה של גיוס חלקי במוסקבה.

***

נתחיל ונאמר כי במהלך המאה ה-20 העם הרוסי העמיד בסכנה את קיימו של העם היהודי/מדינת ישראל בסכנה מספר פעמים.

1. המהפכה הבולשבקית ומלחמת האזרחים - 1917-1922 - העמידו מיליונים מיהודי מזרח אירופה בסכנת מוות - וגרמו לאובדן חייהם של מאות אלפי יהודים.
2. הסכם ריבנטרופ מולטוב ותוצאותיו 1939-1941 - החדירו את הנאציזם לפולניה ואיפשרו להיטלר את ביצוע הפתרון הסופי.
3. חימוש ארצות-ערב החל משנות ה-50 - העמיד את קיומה של מדינת ישראל ושארית הפליטה בסכנת השמדה
4. האנטישמיות הסובייטית 1951-1988 - הפכה את ישראל למנודה בקרב מחצית מאומות תבל וחיזקה את הבידוד הבינלאומי של ירושלים

אך אין לשכוח כי לכל אחד ממאורעות/תופעות אלה היו נסיבות מקלות:

1. המהפכה הבולשביקית נוצרה מתוך חתרנות גרמנית שדחקה את הרוסים למהפכה ומלחמת האזרחים

2. בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב היתה זו סרבנות צרפתית-בריטית שדחקה את סטאלין לזרועות היטלר

3. חימוש ארצות-ערב נגד ישראל היה גם תוצר של הנטייה הפרו-צרפתית-אמריקאית של בן גוריון וכוחם 'המאיים' של היהודים בבריה"מ שלאחר המלחמה בעיני סטאלין הפרנאויד

4. ובאנטישמיות האנטי-ציונית של שנות ה-50 עד ה-80 היו אלה א. העוצמה הכלכלית והמדעית של יהודי רוסיה לצד הנצחונות הצבאיים של ישראל על הנשק הערבי-סובייטי שעוררו יודופוביה בצמרת השלטון במוסקבה (יודופוביה ריאל-פוליטית יש לומר).

אך גם בלי אפולוגטיקה מיותרת יש לזכור כי בכל אחד מצמתים הרי-אסון אלה, מצאו עצמם היהודים ניצלים מגורל אכזר פי כמה, על ידי אותם רוסים שסיכנו את חייהם ושלומם.

1. המהפכה הבולשביקית הגיעה לצד שיוויון הזכויות ליהודים של 1918, והעניקה מעמד רם ליהודי המדינה.

2. הסכם ריבנטרופ-מולטוב שדחק מיליוני יהודים לשטח נאצי התלווה לפתיחת הגבול המזרחי בין בריה"מ לפולין ולמעבר חופשי ליהודים

3. לחימוש של צבאות ערב בשנות החמישים, השישים והשבעים קדמה הדחיפה והחימוש של יהודי ארץ ישראל והתמיכה הדיפלומטית הקריטית להקמת מדינת ישראל שבלי מוסקבה לא היתה קמה, ולאחריה התמיכה האמריקאית שבלעדי הלחץ הסובייטי לא היתה מתקבלת.

4. אפילו האנטישמיות הסובייטית של שנות השישים והשבעים התלוותה לפתיחת שערים ליציאת מאות אלפי יהודים אל ארץ ישראל למרות לחץ ערבי חריף.

אין ספק - מדובר ביחסים מורכבים ובלתי צפויים במסגרתם רוסיה יכלה להציל מיליוני יהודים ממוות ודאי ולשחרר את מחנות ההשמדה, ומאידך לסכנם לכתחילה.

לחמש את צבאות ערב בנשק המתקדם בתבל, ומאידך להעניק לישראל הצעירה נשק שהכפיל את שטחה כנגד אותם הערבים בדיוק.

להחרים את ישראל, ומאידך לשלוח מאות אלפי יהודים לירושלים בשיא המלחמה הקרה.

 

(מימין לשמאל - הגנרל היהודי-סובייטי 'גיבור בריה"מ' יעקב קרייזר, ונשיא הפדרציה הרוסית ולדימיר פוטין)

כאשר ד"ר משה סנה ברח מפולניה ב-1940, הוא הגיע לחופי פלשתינה.

עד מהרה הוא מונה לראש מפקדת ההגנה ע"י בן גוריון.

סנה (קליינבוים במקור - יש קשר משפחתי) זכה לתפקיד הבכיר בשל כישרונותיו המרובים ושכלו החריף וגם משום שהיה אחד ממנהיגי יהדות פולניה, הריכוז היהודי הפוליטי החשוב בתבל טרם הפתרון הסופי. לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946 פגש סנה בפריז את המהפכן הקומוניסטי הויאטנמי הידוע הו צ'י מין.

בסדרת שיחות עומק מין שכנע את סנה כי העולם ניצב ערב מלחמה קרה בין הגוש הפאשיסטי והגוש הקומוניסטי, סנה, שידע כי בריה"מ 

1. תומכת בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל
2. חולקת אידאולוגיה סוציאליסטית עם הנהגת היישוב
3. הצילה מיליוני יהודים מהתופת הנאצית, לאחר שלחמו בשירותה מיליון וחצי יהודים נגד גרמניה
4. עודדה זרמים "אנטי-פאשיסטיים"
5. העניקה ליהודים שיוויון זכויות (במחיר דילול זהותם)

ויתר על דרכו כציוני כללי, וכיורש של בן גוריון, ולאחר פיצול כואב ממפ"ם - הקים את המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל.

במילים אחרות: ויתר על ראשות הממשלה בעתיד עבור הצטרפות חד-צדדית ורדיקלית לצדה של מוסקבה.

כידוע, לאחר שבריה"מ הפכה לספקית הנשק של מיליוני ערבים צמאי דם, ובעוד ישראל עצמה החלה לסגת מהאידאל הסוציאליסטי, פנה סנה חזרה לציונות וליהדות.

בתחינה נואשת לאנשי הפוליטבירו, לאחר הניצחון הגדול ב-1967, ערב מלחמת ההתשה, ביקש מחבריו לשעבר במוסקבה.

"אל נא תשלחו ידכם בעם שכול זה ! אל נא תפגעו בביתנו הקטן המקבץ נידחי עם נרדף ! אל נא תתערבו נגדנו – ותמנע שואה רבתי ! העם הזה אדיר חפצו בשלום ולא לסיפוחים הוא נושא עיניו, אך אין לו ברירה אלא לעמוד על נפשו, והוא בכל התנאים, יעמוד על נפשו - ויוכל".

סיפורו של סנה ממחיש נקודה עמוקה ביחסי העמים.

הד"ר פנה ליסודי האנושי העמוק הקיים מבעד למקיוואליזם הגיאו-פוליטי הרוסו-סובייטי המודרני.

יסוד הקיים בתרבות הרוסית מהימים בהם ממלכת רוס זנחה את הפגאניות וקיבלה על עצמה את הנצרות הביזנטית.

זהו יסוד פולקיסטי ועממי המעוגן בצו אתי-דתי, הקיים הן בבני העם היהודי והן בבני העם הרוסי מבעד ללחצי המודרנה התעשייתית והלאומיות הפוליטית עימם שיתפו עמים אלה פעולה.

זהו יסוד המתאפיין מחד ביכולת להיות 'טוב' חומל ואנושי, ומאידך, ברמה העממית ברצון עמוק לשרידות.

בעוד אצל הרוסים הגורמים המוסריים מסוגלים להתלוות לברוטליזם נקמני, אצל היהודים הדבר עשוי להפוך לצדקנות עיוורת מהפכנית הגובלת במגלומניה אומניפוטנטית.

חזרה להיסטוריה הפוליטית:

למעשה, מלבד בארה"ב, המפגש של היהודים עם הכוח הפוליטי הגיע בבריה"מ לרמות חסרות-תקדים.

ובהיקשר שלנו - תהיה זו אמת היסטורית להודות כי כמו שיהודים רבים סייעו למהפכה הבולשביקית סובייטים רבים סייעו למהפכה הציונית.

הסיוע ההדדי בצמד המאורעות המכוננים של העמים במאה ה-20, מתעלה על כל תכונה נפשית-עממית שקיימת בקרב "היהודים והרוסים", ומעבר לכל מעשה בגידה רוסי או יהודי לכאורה באותם האתוסים.

הצד שבו בחרו היהודים במלחמה הפטריוטית הגדולה של 1941-1945 בבריה"מ, והצד שבו בחרו הרוסים במהלך מלחמת העצמאות הישראלית 1948-1949 - יצרו ברית דמים היסטורית שהתעלתה וקשרה גורל של עם בעם - במילים אחרות, נכון ל-1950, משה סנה לא טעה.

אך כידוע, משפטי הרופאים והסופרים האנטישמיים של ראשית שנות החמישים במוסקבה,  תוצר של ההכרה הסטאליניסטית כי היהודים בבריה"מ צברו כוח רב - הפכו את התקופה  שבין 1917 ו-1950 להיסטוריה עתיקה.

מאז, הרוסים הקימו את אש"ף, חימשו את סאדאם, מחזקים את איראן, אסד והחיזבאללה.

מאידך, ישראל הפכה לבעלת הברית החזקה ביותר במזרח התיכון של האויב הגיאו-פוליטי המרכזי של רוסיה מאז ועד היום - ארה"ב.

רוסיה יצרה לישראל איומים מחוץ ובתוך גבולותיה, וישראל שיתפה פעולה עם הגורם המרכזי המאיים על מוסקבה.

בריה"מ הקשתה על עלייה יהודית? ישראל הקימה את 'נתיב', בריה"מ חימשה את הערבים? ישראל שיתפה מודיעין רוסי עם ארה"ב.

מאז שנות ה-50 היחסים היו ברורים - מה שמותר לרוסיה על גבולות ישראל, אסור לישראל על גבולות רוסיה, אך מה שמותר לרוסיה יעלה לערבים בדמים, ולרוסים עצמם במודיעין ובדעת הקהל המערבית (לפחות עד גורבצ'וב) - עתה השאלה היא  - האם ישראל רוצה להצטרף למועדון האנטי-רוסי למרות שנקודת השיא של המאה ה-20, התאפיינה בסיוע יהודי למהפכה הבולשביקית שהפכה את רוסיה לאימפריה, ובסיוע הרוסי למהפכה הציונית שהפכה את היהודים לעצמאיים?.

נקודות שיא שחשפו קשר הדדי ומשעמותי בין העמים אשר תנועות השחרור שלהם נצרפו בהיסטוריה אחת של השניה.

יתרה מכך, הציונות הפוליטית המודרנית נולדה ברוסיה באותה מידה שהמודרנה הרוסית הושפעה מהוגים ומדענים יהודים.

איך אפשר לדבר על המלחמה הפטריוטית הגדולה (מאבק בריה"מ נגד הנאצים) בלי ווסילי גרוסמן ואיליה ארנבורג? ואיך אפשר לדבר על תקומת ציון בלי קיבוצי השומר הצעיר ואחדות העבודה?.

נכון, הכרנו את היחס הברוטלי והציני של הרוסים לכוח, ואת נאמנותם המוגבלת לבעלי בריתם לעת שעה.

אך הרוסים הכירו את היכולות והסגולות היהודיות לקחת חלק במאורעות שיעצבו את דבר ימי אירופה, אמריקה, ורוסיה - גם בלי היטלר מטורף שיגרום להם "לשלם מחירים" על פי הגיונו החולני והמעוות.

אדרבא, רוסיה יכלה להיות אנטי-ישראלית מבלי ליפול שהקלישאות האנטישמיות הקונספירטיביות ההמוניות יהפכו למתודה פוליטית כמו בפולין או אוקראינה.

הסובייטים אמנם השתמשו באנטישמיות, אך היא לא היתה גורם אידאולוגי-סוציולוגי מגדיר, אלא לעת מצוא - קרי - הרוסים עשויים לשנוא אותנו שוב, אך קשה לומר שהדבר ינבע מתוך שכנוע עמוק, שכן אלמלא שילוב היהודים בבריה"מ מוסקבה לא היתה נהפכת למעצמה כלכלית ומדעית...

ואלמלא בריה"מ לציונות הפוליטית לא היה סוציאליזם מהפכני שיקים פה מדינה.

לא יעזור - יש פה אינטרסים משיקים ברמה ההיסטורית שעשויים לגלות לנו משהו גדול לקראת העתיד!

זו היתה ברית אינטרסים בעל כורחה ברמה התרבותית, הכלכלית, הצבאית והפוליטית שהפגישה צמד עמים - שברור מי מהם הוא בעל הכוח המרכזי.

גם לאחר פירוק בריה"מ, ולאחר התבססותה של מדינת ישראל, כל צד בשולחן הפוקר המזרח תיכוני הוכיח, בין אם בצורה ישירה או עקיפה את יכולתו להותיר חותם בל ימחה על תולדות העם השני - אצלנו הרוסים הפכו לספקי הנשק המרכזיים, ואצלם היהודים הפכו לספקי המזומנים המרכזיים.

פרידריך ניטשה טען כי הגזע היהודי והגזע הסלאבי הם החזקים באירופה.

אך לאחרונה בעוד נראה כי הרוסים ממשיכים להכיר בסגולה היהודית (ולראייה מצבם השפיר של יהודי רוסיה הקרובים במידה רבה לקרמלין), אצלנו, התקשורת הבורה בישראל כושלת להכיר בסגולה הרוסית.

בעוד אנו מצפים מרוסיה שתזנח את הפרו-פלשתינאיות-איראניות-סוריות שלה - או לפחות תמתן חלק ממנה, תוך הכרה בחששות הלגיטימיים של ישראל ברבדים הבטחוניים דיפלומטיים שבין רמאללה וטהרן, משום מה, אנחנו חושבים שצידוד באוקראינה יכול להיות מנוף לחץ לסיוע בכך.

וכאן השאלה מה אנו רוצים להשיג?.

ופה טמון ההבדל ביננו לבין הרוסים.

הם יודעים היסטוריה טוב מאיתנו, והם יודעים מה הם רוצים להשיג טוב מאיתנו.

אך המשותף ביננו כרגע הוא ששנינו מדינות המצויות תחת איום, ורק הכרה בכך תצליח לייצר יישור קו מול רוסיה.

הכרה זו תתחיל בהכרה סמויה בריבונות הרוסית על מזרח אוקראינה או לפחות עמדה נייטרלית בנושא.

הרוסים יודעים לכלכל את ענייניהם מול ישראל לאור זיכרון העבר והמורשת תוך ניצול עליונתם הצבאית והכלכלית מולנו כדי למתוח את חבל ההשפעה הרוסי האנטי-אמריקאי באזור מבלי לקרוע אותו - אך הישראלים נראים שבויים באינסטנט הפרו אוקראיני של צאצאי סטפן בנדרה - מבלי הבנה כיצד ניתן למנף את המשבר באוקראינה לטובת האינטרסים שלנו.

כנראה שהסיבה לקיפאון הזה היא המחסור באישים דגולים, נתניהו לכאורה הבין את החשיבות של רוסיה, אך מצד שני לא הצליח למנף אותה לפעולה קיצונית נגד איראן.

במקביל, היהודים החכמים מכירים את סגולת רוסיה, וקובעי המדיניות ברוסיה מכירים את סגולתנו.

עתה, ברמה הגיאופוליטית, לאחר שהיחסים עברו מממד "בריה"מ והיהודים" ל"רוסיה וישראל", היהודים עדיין יכולים להיות גורם מפורר ברוסיה בשל כוחם הכלכלי, ומכריע בארה"ב בשל כוחם הפוליטי-כלכלי, בעוד הרוסים יכולים להיות גורם מאיים במזרח התיכון בשל כוחם הצבאי והדיפלומטי.

"האיזון" לכאורה שהיה קיים עוד בשנות ה-70 בין בריה"מ והציר הקיצוני-ערבי/שיעי, וארה"ב והציר הישראלי-סוני מתון נשמר (אז איראן היתה דווקא מדינת אמצע)

כאשר כוחה הצבאי של ישראל ממשיך להוסיף למשוואת הכוח גורם בלתי צפוי.

אך הכבוד ההדדי? זה חייב להתממש בצורת דרישות ויחסים קרובים.

שני העמים חולקים רצון עז שלא לשוב לימי השפל בהם קיומם עומד בסכנה - וצמד העמים יודעים שהמשך קיומו של העם השני הוא בעל ערך עבורם , וכי כל עם ימשיך להתקיים גם בלי השני - ולכן עדיף שהלה יהיו בצד שלנו או לפחות באזור.

עתה, מערכת יחסים מעין סימטרית זו של כדאיות דיאלוג לאור זיכרונות העבר המכוננים חייבת להיות בראש מעיני האישים המובילים את העם היהודי באו"ם ובממשלה כאשר הם באים ומדברים - רוסיה.

דבר זה יושג רק בעזרת הבנה שאומות המערב אורבות לאיים על השלמות הטריטוריאלית של רוסיה בטווח הארוך בצורה יסודית בהרבה מאשר רוסיה אורבת לאיים על שלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה בטווח הקצר - ומי שלא מבין זאת, לא למד דבר מן ההיסטוריה של 400 השנים האחרונות באירופה או מיחסי הכוח האירופאים מאז נפילת מסך הברזל והקמת האיחוד האירופאי.

כמו שהרוסים יודעים שלישראל יש חששות גיאו-אסטרטגיים לגיטימיים, גם ישראל צריכה להבין את החשש המקביל של רוסיה.

בסופו של דבר, ממה שאני זוכר - בנדרה וחוסייני היו באותו הצד - ובדגלים של צאציהם אין כחול ולבן יחדיו.

לישראל אין שום דבר להרוויח מלהתאבד על הגוש המערבי ועל אוקראינה בעלת גורמים ניאו-נאצים.

נייטרליות תוך התחשבות עליונה באינטרסים ובכבוד הרוסי הם צו ההיסטוריה וההגיון.

אנחנו ננקה את "הוירוס" של אש"ף שהם החדירו, ונקווה מאוד שהרוסים ינקו את "הוירוס" של סורוס "היהודי".

ככה זה, יכול להיות שהנימוס הרוסי הבעייתי יכול לשרת אותנו יותר טוב מהפוליטיקלי קורקט המערבי.

לא, זו לא עמדה מוסרנית, זו עמדה פשוטה של גיאוגרפיה היסטורית - אבל מדינה כמו ישראל ששכחה מהי גיאוגרפיה היסטורית, לא תוכל להגן על האינטרסים שלה לטווח ארוך מול עם שזוכר את הגיאוגרפיה ההיסטורית שלו כמו רוסיה - לכן בוא נראה את היהודים גברים - כמו שהרוסים זוכרים שאנחנו יודעים להיות.

ולגבי אוקראינה? יש להם את המערב.

הגיע הזמן שנחזור למרכז.

Ваше здоровье - לחיים