"הצד האפל של פלורידה": לדרמת הפשע של נטפליקס יש כל מה שצריך

בשנות ה-80 החלה הפריצה הגדולה בנוכחות של פלורידה על מסכי הקולנוע והטלוויזיה, ובצדק, למדינה הנוצצת ועתירת החופים יש את כל התנאים לייצר ממתק טלווזיוני, העשוי מחומר הגלם של פשע עם מודעות עצמית, כזה שלא לוקח את עצמו ברצינות. זה בדיוק מה שעבר בראש של דונלד טוד, שיצר את "הצד האפל של פלורידה" סדרת פשע קומית בת שבעה פרקים שעלתה לאחרונה בנטפליקס.

מייק ולנטיין הוא שוטר לשעבר שסרח והסתבך בהימורים בפילדלפיה. כדי למחוק חוב גדול למאפיונר מוס ינקוב, ולנטיין מתחייב למצוא עבורו את חברתו דלי ווסט שברחה לפלורידה עם הרכב החדש שקנה לה כמתנה. חזרתו של מייק למדינה שבה גדל מייצרת לא רק אקשן ומשחקי חתול ועכבר, אלא גם קונפליקטים משפחתיים עם אחותו ואביו.

כמו שכבר הבנתם, יש כאן את כל החומרים למיני סדרה מוצלחת. עם זאת, אחת הבעיות של הסדרה היא המשחק הלא אחיד, כאשר מי שבולט לרעה במיוחד הוא מוס ינקוב, שנועד מלכתחילה להיות מאפיונר צעצוע נלעג ומגוחך, וכך הדמות שלו אמורה להיות גרוטסקית, אבל אם תחילה קשה היה להבין אם הוא מקצין את הדמות בכוונה, בהמשך נוצר הרושם שהוא פשוט משחק לא טוב. גם אבי לי האוסטרלית לא מצליחה להיכנס לנעלי בת ארצה מרגו רובי בתפקיד הפאם פאטאל המודרנית. 

אך העלילה של הסדרה, מצליחה הכל - היא משעשעת, אחידה, מעוררת הזדהות ורגש, וחשוב מכל - סוחפת. בנוסף, היא עטופה בדמויות וסיפורים שמניעים אותה קדימה, ובהחלט ניכר שג'ייסון בייטמן, אחד המפיקים של הסדרה, ניסה להביא משהו מ"אוזרק", ניסיון שעולה יפה. מדובר על אחד הבינג׳ים המהנים של התקופה, והיא בהחלט שווה צפייה.