קליפורניה בירושה: דור שלם מגלה שהדרך היחידה לבית עוברת בצוואה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

ניתוח של חברת נתוני הנדל"ן קוטליטי מעלה כי בשנת 2025 כ־18% מכלל העברות הנכסים במדינה — כמעט 60 אלף בתים — בוצעו באמצעות ירושה. מדובר בשיעור הגבוה ביותר מאז אמצע שנות התשעים, ועלייה חדה לעומת 12% בלבד בשנת 2019. לשם השוואה, הממוצע הארצי עומד על 8.8% בלבד.

המספרים הללו אינם רק סטטיסטיקה. הם משקפים שינוי עמוק במבנה השוק: דירות אינן עוברות מיד ליד באמצעות עסקאות רגילות, אלא מדור לדור.

ניתוח של חברת נתוני הנדל"ן קוטליטי מעלה כי בשנת 2025 כ־18% מכלל העברות הנכסים במדינה — כמעט 60 אלף בתים — בוצעו באמצעות ירושה. מדובר בשיעור הגבוה ביותר מאז אמצע שנות התשעים, ועלייה חדה לעומת 12% בלבד בשנת 2019. לשם השוואה, הממוצע הארצי עומד על 8.8% בלבד.

קליפורניה היא מהמדינות היקרות בארצות הברית. מחיר המכירה החציוני לבית צמוד קרקע חצה בשנה האחרונה את רף 900 אלף הדולר. באזורים מבוקשים כמו סן רפאל, בסמוך למפרץ סן פרנסיסקו, המחיר הטיפוסי מתקרב ל־1.2 מיליון דולר, לפי נתוני זילו. עבור בני שלושים ומשהו, גם כאלה העובדים במשרה מלאה, הסכומים הללו כמעט בלתי ניתנים להשגה.

שריל נוריס, סוחרת עתיקות בת 76 מצפון קליפורניה, מחזיקה בשני בתים שנרכשו לפני עשרות שנים — אחד בסנטה רוזה והשני בסן רפאל. ילדיה, בני שלושים וחמש, אינם רואים לעצמם מסלול ריאלי לרכישת בית באזור. “הם עובדים קשה כפי שאני עבדתי,” אמרה, “אבל הירושה היא הסיכוי הטוב ביותר שלהם להחזיק כאן בית.”

הסיפור של משפחת נוריס רחוק מלהיות יוצא דופן. הוא מדגים כיצד צירוף נסיבות ייחודי למדינה יוצר תמריץ ברור שלא למכור נכסים במהלך החיים.

שורש התופעה נעוץ בחקיקה משנת 1978, המכונה הצעה 13. החוק מגביל את העלייה השנתית במס הרכוש לשני אחוזים בלבד, ומבסס את חישוב המס על מחיר הרכישה המקורי. המשמעות ברורה: בעלי בתים שרכשו נכס בשנות השבעים או השמונים משלמים מס נמוך משמעותית מזה שמשלם רוכש חדש. לעיתים הפער מגיע לפי עשרה.

הפער הזה יוצר עיוות מבני. מעבר דירה משמעותו קפיצה חדה בחבות המס, ולכן בעלי בתים ותיקים מעדיפים להישאר במקומם. בשנת 2024 שהה בעל הבית הטיפוסי בקליפורניה בנכס כמעט 17 שנים בממוצע — לעומת 12 שנים בלבד ברמה הארצית, לפי חברת רדפין.

גם מס רווחי הון מהווה חסם. החוק הפדרלי מאפשר פטור של עד 250 אלף דולר ליחיד או 500 אלף דולר לזוג בעת מכירת דירת מגורים עיקרית. אולם כאשר נכסים שנרכשו במאות אלפי דולרים שווים כיום מיליונים, הרווח חורג בהרבה מהתקרה, והמס עלול להגיע למאות אלפי דולרים.

לעומת זאת, בירושה מתבצעת “קפיצת בסיס”: שווי הנכס לצורכי מס מתעדכן למחיר השוק ביום הפטירה. כך, בית שערכו עלה מ־200 אלף דולר לשני מיליון עשוי לעבור ליורשים ללא חבות במס רווחי הון בגין העלייה ההיסטורית. החיסכון עשוי להגיע לחצי מיליון דולר ואף יותר.

השילוב בין מס רכוש נמוך לבעלים ותיקים לבין הטבות מס משמעותיות בירושה יוצר תמריץ ברור: להחזיק בנכס עד יום המוות.

השלכות התופעה רחבות. היצע הבתים למכירה מצטמצם, המחירים ממשיכים לעלות, והמעגל נסגר על עצמו. יועצי נדל"ן באזור עמק הסיליקון מתארים זאת כ”לולאת משוב שלילית”: מחירים גבוהים מרתיעים קונים, היצע נמוך מעלה מחירים נוספים, והלחץ שלא למכור גובר.

במקרים רבים, גם יורשים אינם ממהרים למכור. דארד גרינסייד, שירש יחד עם אחיו ובן דודו בית בסן פרנסיסקו שנרכש ב־1964 תמורת 41 אלף דולר, בחר לעבור להתגורר בו. אף שמס הרכוש שלו גבוה בהרבה מזה ששילמה דודתו, היעדר משכנתה הופך את ההחזקה לנוחה יותר מאשר שכירת דירה בעיר.

עם זאת, השאלה הגדולה נוגעת להשלכות החברתיות. כאשר בעלות על בית תלויה יותר ויותר בהון משפחתי קודם, מצטמצמת האפשרות לניידות כלכלית. מי שנולד למשפחה ללא נכסי נדל"ן בקליפורניה ניצב בפני חסם כמעט בלתי עביר.

כלכלנים ומחוקקים מסוימים מציעים להגדיל את תקרת הפטור ממס רווחי הון כדי לעודד מכירה בחיים, במיוחד של בתים גדולים המתאימים למשפחות צעירות. אחרים טוענים כי כל שינוי במבנה המס עלול לפגוע בבעלי בתים מבוגרים התלויים בהון הכלוא בנכסיהם.

בינתיים, הדור הצעיר מוצא עצמו בין הכרת תודה לתסכול. “זה מדכא לדעת שכמעט בלתי אפשרי שאקנה כאן בית בעצמי,” אמר בנה של נוריס, “אבל אני גם אסיר תודה על מה שאקבל.”

כך הופכת קליפורניה למעין ניסוי כלכלי: מדינה שבה חלום הבית הפרטי אינו נשען עוד על שוק חופשי תחרותי, אלא על רצף משפחתי. במקום לשאול “כמה חסכת?”, השאלה ההולכת ונשמעת היא “ממי תירש?”.

אם המגמה תימשך, ייתכן שבעשורים הבאים תתחלק המדינה לשתי קבוצות ברורות: יורשים — ומי שמחכים.