במשך שנים הוא ידע כיצד לנווט בתוך התעשייה: מתי לעבור חברה, מתי להישאר, ואיך לבנות קריירה יציבה בעולם שנראה כאילו אינו מפסיק להתרחב.
אבל בתחילת שנת 2025 הכול השתנה. טינר פוטר — ומאז הוא מחפש עבודה ללא הצלחה.
מאות קורות חיים כבר שלח. הוא עבר סבבי ראיונות רבים, אך בכל פעם קיבל את אותה תשובה: דחייה.
"זו הייתה רכבת הרים רגשית," הוא סיפר. "צריך הרבה חוסן כדי להמשיך לחפש עבודה בשוק הזה."
טינר אינו מקרה חריג. הוא אחד מאלפי עובדים ותיקים בענף הטכנולוגיה שמגלים כי שוק העבודה שהכירו במשך עשורים השתנה במהירות.
דור שלם של מהנדסים, מנהלי מוצר ומומחי תוכנה גדל בתחושה שבחר במסלול הקריירה הבטוח ביותר בכלכלה המודרנית. עבודה בהייטק הבטיחה שכר גבוה, אפשרויות קידום ויציבות יחסית. כעת רבים מהם מגלים שהמציאות השתנתה.
הגל הנוכחי של פיטורי עובדים בתעשיית ההייטק אינו תופעה חדשה. הוא החל כבר בשנת 2022, לאחר תקופת הגיוסים המואצת של ימי מגפת הקורונה. באותן שנים הרחיבו חברות טכנולוגיה רבות את כוח האדם שלהן בקצב חסר תקדים.
כאשר הביקוש לשירותים דיגיטליים התמתן, החברות נאלצו לצמצם.
מה שנראה בתחילה כתיקון זמני הפך למגמה ממושכת.
לפי נתוני חברת הייעוץ האמריקאית צ'לנג'ר, גריי אנד כריסמס, חברות טכנולוגיה בארצות הברית הודיעו על יותר משלושים ושלושה אלף פיטורים רק בחודשים ינואר ופברואר של שנת 2026 — עלייה של יותר מחמישים אחוזים לעומת התקופה המקבילה בשנה הקודמת.
הרשימה של החברות שקיצצו עובדים ארוכה ומרשימה.
אמזון הודיעה על קיצוץ של כ־16 אלף עובדים. חברת הפינטק בלוק, שהוקמה בידי ג'ק דורסי, פיטרה כארבעת אלפים עובדים — כמעט מחצית מכוח האדם שלה. גם אורקל, גוגל, מטא, סיילספורס, איביי, פינטרסט ואוטודסק צמצמו משרות בשנים האחרונות.
לפי אתר המעקב ליי־אופס.אף־וואי־איי, המנתח נתוני פיטורים בתעשיית הטכנולוגיה, יותר משלושים וחמישה אלף משרות טכנולוגיות ברחבי העולם כבר נעלמו מתחילת השנה.
אחת המילים שחוזרות כמעט בכל הודעת פיטורים היא "בינה מלאכותית".
מנכ"ל בלוק, ג'ק דורסי, הסביר כי כלי הבינה המלאכותית שמפתחת החברה מאפשרים לה לפעול עם צוותים קטנים יותר. מנכ"ל סיילספורס, מארק בניוף, אמר בריאיון כי מערכות בינה מלאכותית כבר מבצעות בין שלושים לחמישים אחוזים מן העבודה בחברה.
אלא שמומחים רבים סבורים שהתמונה מורכבת יותר.
פרופסור אנריקו מורטי מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי מסביר כי חלק מן הפיטורים נובע גם מהתבגרותן של חברות טכנולוגיה גדולות. כאשר חברה מגיעה לשלב בוגר יותר, קצב הגיוס שלה יורד באופן טבעי.
יזם הטכנולוגיה רוג'ר לי, שהקים את אתר המעקב ליי־אופס.אף־וואי־איי בשנת 2020, מצביע על גורם נוסף: ההשקעות האדירות בתשתיות בינה מלאכותית. חברות רבות משקיעות כיום מיליארדי דולרים בפיתוח מערכות חישוב מתקדמות, מרכזי נתונים ומודלים חדשים — והקיצוץ בכוח האדם מסייע לממן את ההשקעות הללו.
בתעשייה אף נטבע מונח חדש לתופעה: "שטיפת בינה מלאכותית" — שימוש במונח הבינה המלאכותית כהסבר נוח לפיטורים שמקורם לעיתים גם בשיקולים עסקיים רגילים.
ובכל זאת, גם הספקנים מודים כי השפעת הבינה המלאכותית על שוק העבודה הולכת ומתרחבת.
אנדי צ'לנג'ר, מומחה לשוק העבודה בחברת צ'לנג'ר, גריי אנד כריסמס, אמר כי תשומת הלב של חברות הטכנולוגיה מופנית כיום יותר מתמיד לבינה מלאכותית — שינוי שמוביל גם להחלטות על צמצום כוח אדם בתחומים אחרים.
אך לצד הנתונים הכלכליים מסתתרת גם טרגדיה אנושית.
עובד ותיק בחברת סיילספורס, שביקש להישאר בעילום שם, תיאר כיצד השתנתה התרבות הארגונית בחברה. במשך שנים התגאתה סיילספורס בערכי "אוהנה" — מונח מהשפה ההוואיאנית שמשמעותו משפחה, ואשר שימש סמל לרוח הקהילתית של החברה.
לדבריו, בשנים האחרונות האווירה השתנתה.
"פעם הרגשתי שאני חלק ממשהו גדול יותר," סיפר. "האמנתי שאנחנו באמת מנסים להשפיע לטובה על העולם. היום התחושה אחרת לגמרי."
עבור עובדים רבים בעמק הסיליקון, המשבר הנוכחי אינו רק עניין של פרנסה. הוא נוגע גם בזהות המקצועית שלהם.
דור שלם של מהנדסים, מנהלי מוצר ומומחי תוכנה גדל בתחושה שבחר במסלול הקריירה הבטוח ביותר בכלכלה המודרנית. עבודה בהייטק הבטיחה שכר גבוה, אפשרויות קידום ויציבות יחסית.
כעת רבים מהם מגלים שהמציאות השתנתה.
ברשת החברתית לינקדאין ניתן למצוא יותר ויותר עדויות של עובדים שמחפשים עבודה במשך חודשים ארוכים ואף שנים. חלקם מספרים כי נאלצו למכור נכסים או למשוך חסכונות כדי לשרוד את התקופה.
עבור ג'וזף טינר, המשבר הפך גם להזדמנות לחשיבה מחודשת על חייו.
"ייתכן שהגיע הזמן לחגוג את כל מה שעשיתי עד היום," אמר. "אולי לא לחזור שוב למרוץ הזה, אלא לחפש משהו אחר לגמרי."
הוא מדבר על אפשרות לעסוק באמנות. אולי לעבוד כברמן. אולי לבחור במשהו שמעניק שמחה אישית ולא רק תגמול כספי.
כך או אחרת, שש שנים של פיטורים מתמשכים כבר שינו את פני עמק הסיליקון.
לא רק את שוק העבודה — אלא גם את תחושת הביטחון של דור שלם של עובדים שחשב כי מצא את המקום הבטוח ביותר בכלכלה המודרנית.
