
חוקרים מאוניברסיטת הלסינקי שבפינלנד החליטו לבדוק לעומק את הקשר הזה. הם עקבו אחרי יותר מ-65 אלף מטופלים מעל גיל 65 שאובחנו עם דמנציה, ובחנו את ההיסטוריה הרפואית שלהם בטווח של שנה עד 21 שנים לפני האבחנה. מתוך רשימה ארוכה של 170 מחלות נפוצות שטופלו בבתי חולים, החוקרים סימנו 29 מחלות שהראו את הקשר החזק ביותר לדמנציה. לצד בעיות מוכרות כמו מחלות לב, סוכרת או פגיעות ראש, בלטו ברשימה שני סוגי זיהומים: דלקת בשלפוחית השתן וזיהומים חיידקיים כלליים.
לפי הממצאים, כמעט חצי ממקרי הדמנציה הופיעו אצל אנשים שסבלו בעבר מאחת מאותן 29 מחלות. ספציפית לגבי הזיהומים, החוקרים גילו כי אלו שחלו בזיהום חיידקי או בדלקת בשלפוחית השתן שדרשו אשפוז, היו בסיכון גבוה ב-19% לפתח דמנציה בשלב מאוחר יותר. ברוב המקרים, הזיהומים הללו התרחשו כחמש עד שש שנים לפני שהתקבלה אבחנת הדמנציה.

אז מה בעצם קורה שם? ד"ר יואל סלינאס, נוירולוג מהרווארד שלא היה שותף למחקר, מסביר שיכול להיות שמדובר בתגובה ביולוגית משמעותית. במקום לראות בזיהום רק סימן לזה שהאדם חלש באופן כללי, נראה שלזיהומים חמורים יש תפקיד עצמאי. ייתכן שהדלקת או התגובה החיסונית של הגוף בזמן הזיהום משפיעות ישירות על המוח ומאיצות תהליכים של ירידה קוגניטיבית שכבר החלו "מתחת לרדאר".
למרות התוצאות, חשוב לשמור על פרופורציות. החוקרים מדגישים שמדובר במחקר תצפיתי, מה שאומר שאי אפשר לקבוע בוודאות של מאה אחוז שזיהום הוא זה שגורם לדמנציה. מדובר בחלק אחד מתוך פאזל גדול ומורכב שכולל גם גנטיקה ואורח חיים. ועדיין, יש המלצה פרקטית שאפשר לקחת מהסיפור הזה: ד"ר פירי סיפילה, מכותבי המחקר, מציע למבוגרים להקפיד על חיסונים בשגרה. גם אם זה לא הוכח כפתרון קסם למניעת דמנציה, הפחתת הסיכון לזיהומים חמורים היא בהחלט רווח נקי לבריאות שלכם.
בשורה התחתונה, אנחנו מתחילים להבין שדמנציה היא לא תוצאה של גורם אחד בלבד, אלא הצטברות של גורמים שונים לאורך השנים. הטיפול בזיהומים בזמן ושמירה על הבריאות הכללית הם צעדים קטנים שיכולים לעשות הבדל גדול בעתיד.