מעיירה משגשגת ליישוב כמעט ריק מאדם: העיר בקליפורניה שמחפשת צעירים שיקנו בתים בזול

העיירה הקטנה דרווין שבקליפורניה, שנמצאת ממש מחוץ לפארק הלאומי עמק המוות, הולכת ונעלמת ומחפשת נואשות רוח חדשה. עם אוכלוסייה שהצטמצמה ל-30 תושבים בלבד וממוצע גילאים שעומד על 66, התושבים המקומיים קוראים לצעירים להגיע למקום ולרכוש בתים במחירים זולים משמעותית מהממוצע במדינה. המטרה היא למצוא אנשים שיוכלו לעזור בתחזוקה הפיזית של המקום לפני שיהפוך רשמית לעיירת רפאים.

מה שהתחיל כעיר כרייה שוקקת במאה ה-19, מושך אליו היום בעיקר יוצרי תוכן שמחפשים לתעד בקתות רעועות וטיפוסים מיוחדים. רוב התושבים כיום הם אנשי קריאייטיב שעזבו ערים גדולות כמו לאס וגאס וסן פרנסיסקו לטובת השקט והמרחבים של המדבר. נכון לעכשיו, עומדים למכירה בעיירה שני בתים שמציגים פער מחירים בלתי נתפס לעומת שאר קליפורניה, כולל אחוזה מפוארת עם שלושה חדרי שינה שמוצעת ב-245 אלף דולר בלבד.

העיר דרווין מחפשת תושבים חדשים - וצעירים 

בית נוסף שעומד למכירה הוא נכס עם שני חדרי שינה שמתומחר ב-85 אלף דולר, מחיר שזול פי שבעה מהממוצע בקליפורניה לנכס דומה. למרות המחירים המפתים, לחיים בדרווין יש מחיר לוגיסטי כבד. העיירה ממוקמת יותר מחמישה מיילים מהכביש המהיר הקרוב ביותר, והמחסור במים הוא האתגר המרכזי של התושבים. אספקת המים מוגבלת מאוד ומסתמכת על מערכת צינורות שמגיעה ממעיין מרוחק, מה שמחייב את הקהילה לעבודת צוות מתמדת.

צבא של מתנדבים נאלץ להשקיע זמן, כסף ומאמץ פיזי כדי לשאוב את המים ולהחזיק את התשתיות בחיים. קתי גוס, אמנית ותושבת ותיקה, הסבירה בראיון ל-SFGate את המצב הקריטי: "אנחנו צריכים עזרה. אנחנו צריכים שאנשים צעירים יותר יבואו לכאן, יתחייבו לחיות פה ויתחייבו לבצע עבודה פיזית קשה". לדבריה, ללא התגייסות של דור חדש שמוכן "להפשיל שרוולים", העיירה פשוט לא תוכל להמשיך לתפקד באופן עצמאי.

ניקו גאוריס בן ה-43, אחד התושבים הצעירים ביותר בדרווין וחבר בוועד המים, חיזק את הדברים וציין כי היישוב נמצא בנקודת מפנה. "התושבים מזדקנים, הם זקוקים לעזרה והם צריכים דור חדש שאפשר יהיה להעביר לו את הלפיד", הוא הסביר. הסכנה הנוספת שמרחפת מעל המקום היא המרחק הגדול מבתי חולים. ריק גיבסון בן ה-73, שחי במקום מאז שנות ה-80, ציין ביושר: "הסכנה האמיתית היחידה במגורים כאן היא שאתה רחוק מדי מבית חולים אם אתה באמת צריך משהו".

ההיסטוריה של דרווין רצופה עליות ומורדות מאז הוקמה ב-1874 כמרכז לכריית כסף ועופרת. בסוף המאה ה-19 רוב התושבים עזבו בגלל התנאים הקשים במדבר, ובשנות ה-30 המקום הפך למבודד עוד יותר לאחר שהוחלט להסיט ממנו את הכביש הראשי. אם בשנות ה-70 עוד גרו כאן אלפי אנשים, הרי שמאז האוכלוסייה המשיכה להצטמק בהתמדה: מ-54 תושבים בתחילת שנות ה-2000 ועד ל-30 האנשים שנותרו שם היום ונלחמים על עתיד הבית שלהם.