הנציג היהודי ממאליבו שהפך את הבריונות שחווה למאבק ציבורי באנטישמיות

בכיתה ח' בבית ספר במאליבו מצא הנרי סטרן צלבי קרס מצוירים על התיק שלו וקיבל איומים. הוא כבר התכונן למכות: סיכם עם חבר יהודי שיודע קראטה שיעמוד לידו, ותכנן להפעיל טייפ כדי לתעד כל מה שיקרה. היום, כסנאטור במדינת קליפורניה, הוא מספר שהאירועים ההם ליוו אותו שנים קדימה והשפיעו על הזהות היהודית והעשייה הציבורית שלו.

"הייתה לנו תוכנית שלמה", סיפר ל-JNS. "הייתי בטוח שאני הולך לחטוף באותו יום". לדבריו, אז הוא ראה בעצמו מי ש"במקרה יהודי" - לא דמות קשוחה במיוחד, אלא אחד ש"די טוב בלדבר את עצמו החוצה ממצבים" ו"לא איזה גיבור גדול". בסופו של דבר, העימות לא התרחש. הכיתה בדיוק למדה על השואה, והמורה עצרה את השיעורים והביאה ניצולי שואה לדבר עם התלמידים. "פגשתי את הניצולים האלה והם שינו לי את החיים", אמר. עם זאת הוסיף: "לא כל ילד זוכה לרגע כזה שבו בריונות נהפכת למשהו שמחזק אותך. יש ילדים שפשוט מורידים את המגן דוד ונעלמים מתחת לרדאר".

לדבריו, צלבי הקרס לא היו אירוע חד-פעמי. בעיתון בית הספר שולבו סמלים כאלה בקריקטורות, ובהמשך התברר שקבוצה של תלמידים התחברה לרעיונות ניאו-נאציים. "הייתה קבוצה שלמה של חבר'ה שנכנסו לזה", סיפר. בשלב מסוים השיעורים הופסקו לשבוע שלם כדי להתמודד עם התופעה. "כל מה שעברתי שם גרם לי להבין שזה לא באמת משנה אם אתה דתי או לא", אמר. "מספיק שאתה יהודי - אתה חשוף, ומישהו עלול לבוא אליך".

הסנאטור מקליפורניה, הנרי סטרן

סטרן, בן 44, מייצג כיום בסנאט המדינתי כמיליון תושבים, כולל אזורים עם ריכוז יהודי גבוה בלוס אנג'לס ובמחוז ונטורה. הוא יליד מאליבו ובנו של השחקן דניאל סטרן מהסרט 'שכחו אותי בבית'. הוא בוגר אוניברסיטת הרווארד ובית הספר למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, עבד כעורך דין סביבתי וכיועץ בכיר למדיניות אנרגיה, וב-2016 נבחר לסנאט כחבר הצעיר ביותר שנבחר אז.

בתשע שנותיו בבית המחוקקים התמקד במדיניות אקלים ובחינוך לשואה. במקביל, לדבריו, התחזק מבחינה דתית. "אני חובש כיפה היום ושומר שבת הרבה יותר ברצינות", אמר. הוא סיפר כי בשנות ה-30 שלו החל לשמור שבת באופן מודע יותר. "היו לי שבתות מאוד שקטות, מאוד מהורהרות, אבל גם קצת בודדות", תיאר. לדבריו, בשיא הקריירה הרגיש "על הגל" - הופיע בטלוויזיה והשתתף באירועים ציבוריים - אך שמירת שבת חייבה אותו לוותר על אירועים או מסיבות עיתונאים בפסח. "זה הכריח אותי לקחת צעד אחורה", אמר. "הבנתי שהעולם ממשיך גם בלעדיי".

הוא נשוי לאלכסנדרה קאופמן, ישראלית-אמריקאית שהוריה ניצולי שואה. לזוג שני ילדים בני 3 ו-4, והם מתגוררים בקהילה יהודית בסן פרננדו ואלי ופוקדים את בית הכנסת האורתודוקסי שערי צדק. "שבת קיבלה משמעות אחרת לגמרי", סיפר. "כבר לא הייתי לבד. נכנסתי לחיים שלה ולמעגל שלה". הוא הוסיף כי בוואלי הכיר "המון סוגים של יהודים - עיראקים, סורים, מכל מיני רקעים". "אני בתוך הכולנט של העמק", אמר.

העיסוק באנטישמיות ובזהות יהודית הוביל אותו להגיש ב-15 באפריל את הצעת החוק SB 1387, שמבקשת לחייב סוכנויות מדינה להכיר בזהות יהודית כאתניות באיסוף נתונים דמוגרפיים. לדבריו, אם תאושר, ההצעה תסייע לתעד את העלייה באיומים נגד יהודים. סטרן הוא אחד מ-18 חברי הקוקוס היהודי בבית המחוקקים של קליפורניה. "אנחנו קבוצה מאוד מגוונת", אמר. "ויש לנו השפעה אמיתית".

לדבריו, הכוח הזה סייע לקדם בשנה שעברה חוק מרכזי נגד שנאת יהודים, למרות "התנגדויות ואיומים מאוד מכוערים". הוא ציין כי המושל תומך בקוקוס בשנים האחרונות, אך הודה שאינו יודע כמה זמן זה יימשך. "יש לנו כרגע עוד כוח", אמר. "אז באופן קצת מוזר, צריך להספיק כמה שיותר עכשיו".

סטרן גם הביע תמיכה במועמד הדמוקרטי טום סטייר לתפקיד המושל. לאחר שסטייר תיאר את איפא"ק כ"כסף אפל", סטרן כתב כי מדובר ברטוריקה "מסוכנת". "אנחנו יכולים לנצח בלי לגרום ליהודים בקליפורניה כמוני להרגיש שהם לא שייכים רק כי הם מאמינים בזכות של ישראל להתקיים", כתב ב-5 באפריל. לצד זאת, הגדיר את המיליארדר סטייר "איש טוב מאוד" ו"מושל מצוין". "יש מלחמה, יש טרנדים מוזרים", אמר. "אני מחויב לצוות. אני שם בתור היהודי הדתי - וצריך להיות גם מקום בשבילי".