סערת האירוויזיון: "ניו יורק טיימס" מאשים את ישראל בקמפיין השפעה חשאי

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

לפי הדיווח, ממשלת ישראל הפעילה לאורך השנים קמפיינים מאורגנים שנועדו לעודד הצבעות עבור הנציגים הישראלים באירוויזיון, תוך שימוש בתקציבי מדינה, פרסום דיגיטלי ומערכי הסברה בינלאומיים.

בכותרת חריגה במיוחד טען העיתון כי ישראל הפכה את האירוויזיון ל"כלי עוצמה רכה" במאבק על דעת הקהל העולמית — במיוחד מאז פרוץ המלחמה והחרפת הביקורת הבינלאומית נגדה.

התחקיר מתבסס, לפי העיתון, על מסמכים פנימיים של תחרות האירוויזיון, נתוני הצבעה שלא פורסמו וריאיונות עם עשרות גורמים המעורבים בתחרות.

לפי הדיווח, ממשלת ישראל הפעילה לאורך השנים קמפיינים מאורגנים שנועדו לעודד הצבעות עבור הנציגים הישראלים באירוויזיון, תוך שימוש בתקציבי מדינה, פרסום דיגיטלי ומערכי הסברה בינלאומיים. בתמונה: נועם בתן, הנציג השנה של ישראל לאירוויזיון.

במרכז הטענות עומדת ההשתתפות הישראלית בשנה שעברה במאלמו, אז סיימה ישראל במקום השני בהצבעת הקהל. לפי "ניו יורק טיימס", ממשלת ישראל השקיעה יותר מ־800 אלף דולר בקמפיינים דיגיטליים שנועדו לעודד הצבעות עבור הנציגה הישראלית.

חלק מהפרסומים, כך נטען, הופצו בכמה שפות שונות וקראו לצופים להצביע לישראל עד 20 פעמים — המקסימום שהיה מותר לפי חוקי התחרות באותה שנה.

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו הוזכר בתחקיר, לאחר שפרסם ברשתות החברתיות פוסטים שקראו לתמוך בנציגת ישראל.

בישראל דוחים את הניסיון להציג את הפעולות כחריגות או בלתי חוקיות.

תאגיד השידור "כאן" הבהיר כי קמפיינים לעידוד הצבעה היו מותרים לפי כללי האירוויזיון בזמן שבו נערכו, וכי לא מדובר בהפרת תקנון. גם באיגוד השידור האירופי, הגוף שמנהל את האירוויזיון, הודו כי לא נמצאה חריגה רשמית בהצבעות עצמן.

ועדיין, גם בתוך האיגוד האירופי לשידור יש מי שמודים שהפעילות הישראלית עוררה אי־נוחות.

לפי התחקיר, בכירים בתחרות חששו שהאירוויזיון הופך לזירה פוליטית גלויה מדי, אך העדיפו להימנע מעימות ישיר עם ישראל — בין היתר בגלל רגישות פוליטית, לחצים פנימיים ושיקולים כלכליים.

וזה אולי הסיפור האמיתי שמסתתר מאחורי הפרשה.

האירוויזיון מעולם לא היה באמת "רק מוזיקה". לאורך עשרות שנים התחרות שימשה במה לזהויות לאומיות, מסרים פוליטיים, מאבקים תרבותיים ובריתות בינלאומיות. אבל בשנים האחרונות — ובעיקר מאז המלחמה — ישראל הפכה לאחד הנושאים הנפיצים ביותר בתחרות.

מדינות מסוימות באירופה לוחצות להרחיק את ישראל מהאירוויזיון בטענה שהשתתפותה הפכה פוליטית מדי. מנגד, מדינות אחרות — בהן גרמניה ואסטוניה — מתנגדות נחרצות לכל ניסיון להחרים אותה.

בתוך הכאוס הזה, הנהלת האירוויזיון מוצאת את עצמה תחת לחץ גובר מכל הכיוונים.

לפי "ניו יורק טיימס", מארגני התחרות שמרו בסוד נתוני הצבעה פנימיים, נמנעו מפרסום מסמכים רגישים ואף ניסו למנוע מגופי שידור אירופיים להתבטא בפומבי נגד ישראל.

הטענות הללו מעמיקות עוד יותר את התחושה שהאירוויזיון של 2026 כבר מזמן אינו רק תחרות שירים — אלא זירת מאבק פוליטית בינלאומית.

בישראל, התגובות לתחקיר נחלקו לשניים.

מבקרי הממשלה טוענים כי הניסיון להשתמש באירוויזיון ככלי הסברתי פוגע באמינות של התחרות ומעמיק את העוינות כלפי ישראל באירופה. אחרים טוענים בדיוק להפך: שישראל פשוט משחקת לפי אותם כללים שכולם משחקים לפיהם — אבל נבחנת בסטנדרט אחר.

"כשמדינות אחרות עושות קמפיינים, קוראים לזה יחסי ציבור," אמר גורם ישראלי המעורה בפרטים. "כשישראל עושה את זה, קוראים לזה מניפולציה."

וזו אולי השאלה הגדולה ביותר שהסערה הזו מעלה: האם ישראל באמת פעלה באופן חריג — או שהבעיה האמיתית היא עצם הנוכחות שלה על הבמה.

עבור ישראלים רבים, האירוויזיון הפך בשנים האחרונות למעין מדד רגשי למעמדה של ישראל בעולם. לא רק תחרות מוזיקה, אלא מבחן אהדה בינלאומי. לכן גם כל סערה סביב ההשתתפות הישראלית מרגישה גדולה הרבה יותר מעוד ויכוח טלוויזיוני.

ביום שבו נועם בתן יעלה לבמה בווינה, הוא לא יישא רק שיר. הוא יישא איתו גם את כל המטען הפוליטי, התקשורתי והרגשי שהפך את האירוויזיון של 2026 לאחד הטעונים ביותר בתולדות התחרות.

והמוזיקה, לפחות השנה, כבר מזמן אינה הסיפור היחיד.