לוס אנג'לס: הכאוס בקמפוס - סטודנטים יהודים הותקפו באלימות, ומשרד המשפטים טוען שהאוניברסיטה עמדה מנגד

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

לפי התביעה, מה שהתרחש בקמפוס UCLA במהלך המחאות הפרו־פלסטיניות לא היה "אקלים מתוח" או "עימות פוליטי סוער". מדובר, לטענת הממשל הפדרלי, במציאות שבה סטודנטים יהודים הושפלו, הותקפו פיזית, נחסמו מגישה למרחבים ציבוריים ונאלצו לחשוש לביטחונם בתוך אחת האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בארצות הברית.

באפריל 2024 השתלטו מפגינים על אזור "רויס קוואד", הכיכר המרכזית בקמפוס. לפי התביעה, הוקמו במקום מחסומים אנושיים ומתרסים, ובפועל נוצרו נקודות בידוק בלתי רשמיות שבהן סטודנטים נבחנו לפי זהותם ודעותיהם. סטודנטים יהודים או כאלה שנתפסו כתומכי ישראל, כך נטען, עוכבו, נדחפו ולעיתים נחסמו לחלוטין.

הטענה החמורה ביותר היא שחלק מהמפגינים דרשו מסטודנטים להתנער מהציונות כדי להיכנס לאזורים מסוימים בקמפוס.

וזה לא נגמר בהפחדה מילולית.

לפי המסמך המשפטי, סטודנטים יהודים הותקפו בגז פלפל, במקלות ובאלימות פיזית קשה. אחד מהם הוכה עד שאיבד את הכרתו וסבל מפצע פתוח בראשו. אחרים נבעטו, נדחפו או הוקפו על ידי מפגינים. על קירות הקמפוס רוססו כתובות כמו "מוות ליהודים", ובמהלך אחת התקיפות נאמר לסטודנט יהודי: "היטלר פספס אחד."

לפי המסמך המשפטי, סטודנטים יהודים הותקפו בגז פלפל, במקלות ובאלימות פיזית קשה. אחד מהם הוכה עד שאיבד את הכרתו וסבל מפצע פתוח בראשו. אחרים נבעטו, נדחפו או הוקפו על ידי מפגינים. על קירות הקמפוס רוססו כתובות כמו "מוות ליהודים", ובמהלך אחת התקיפות נאמר לסטודנט יהודי: "היטלר פספס אחד."

אלו מילים שקשה לדמיין באוניברסיטה אמריקאית בשנת 2026. אבל לפי משרד המשפטים — הן נאמרו.

ומה שהופך את הפרשה לנפיצה במיוחד הוא לא רק תיאור האלימות, אלא הטענה שהנהלת UCLA ידעה — ולא פעלה.

לפי התביעה, אנשי הנהלה ושוטרים בקמפוס ראו מקרים של חסימת סטודנטים ותקיפות פיזיות, אך בחרו במדיניות של "הפחתת מתחים" במקום אכיפה. סטודנטים יהודים שהתלוננו קיבלו לעיתים עצה אחת בלבד: להימנע מהאזור.

במילים אחרות, במקום להחזיר את הביטחון לקמפוס — האוניברסיטה, כך נטען, ביקשה מהקורבנות פשוט להיעלם.

יותר ממאה תלונות הוגשו מצד סטודנטים יהודים וישראלים. רבים מהם טענו כי הפסיקו להגיע לשיעורים, חששו להסתובב בקמפוס או שקלו לעזוב את האוניברסיטה לחלוטין. לפי הנתונים שמופיעים בתביעה, קרוב ל־60 אחוזים מהסטודנטים היהודים נמנעו מהגעה פיזית לחלקים מהקמפוס בתקופת המחאות.

כעת משרד המשפטים טוען ש־UCLA הפרה את חוק זכויות האזרח הפדרלי, האוסר אפליה במוסדות המקבלים מימון ממשלתי. המשמעות עלולה להיות דרמטית: מעבר לנזק התדמיתי, האוניברסיטה עלולה לעמוד בפני סנקציות כבדות ואובדן תקציבים פדרליים.

הפרשה הזאת כבר מזמן אינה רק סיפור על קמפוס אחד בקליפורניה. היא הפכה לסמל של הקרע העמוק באמריקה סביב אנטישמיות, חופש מחאה והגבול שבו מחאה פוליטית הופכת להפחדה מאורגנת.

כי כשסטודנט יהודי צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא חוצה כיכר באוניברסיטה שלו, וכשמפגינים מרגישים בנוח לצעוק "היטלר פספס אחד" בלב קמפוס אמריקאי — הדיון כבר אינו על פוליטיקה של המזרח התיכון.

הוא על השאלה אם יהודים עדיין יכולים להרגיש בטוחים גם במוסדות שאמורים להגן עליהם יותר מכולם.