לוס אנג'לס: מסרון האזהרה המצמרר נשלח יום לפני - למחרת ילד בן 8 כבר לא היה בין החיים

קלבסס – אסון מחריד במחנה קיץ בעמק סן פרננדו הסתיים השבוע בהסדר משפטי ענק, אך שום סכום לא יוכל להשיב את חייו של למאר מקגלות'רן, ילד בן 8 שנהרג בקיץ שעבר לאחר שענף עץ אלון כבד קרס עליו במחנה ווילדקרפט בחוות קינג ג'ילט בקלבסס. במסגרת ההסדר הכולל, שהיקפו 19.3 מיליון דולר, תקבל משפחתו של הילד 14.35 מיליון דולר, לאחר שטענה כי הרשויות והגורמים האחראים ידעו על הסכנה בעץ עוד לפני האסון – אך לא מנעו את הטרגדיה.

האסון התרחש ב־9 ביולי 2025, ביום קיץ שנראה בתחילתו שגרתי לחלוטין. למאר שהה במחנה ווילדקרפט, הפועל באחד מאתרי הטבע המוכרים והאהובים באזור קלבסס, כאשר ענף גדול של עץ אלון קרס לפתע. הילד נהרג במקום, וכמה ילדים ואנשים נוספים נפצעו. עבור משפחתו, ועבור הורים רבים בעמק, מה שהיה אמור להיות יום של פעילות בטבע הפך לסיוט שכל הורה חושש ממנו יותר מכל.

לפי מסמכים שהגיעו לידי קבוצת התקשורת של דרום קליפורניה, עובדים ברשות השימור והנופש ההררית ובחברת הגיזום גומז לנדסקייפ אנד טרי קר כבר הבחינו בסימני סכנה בעץ לפני הקריסה. יום אחד בלבד לפני האסון שלח עובד חברת הגיזום הודעת טקסט שבה כתב כי "מדאיג לראות את כל הריקבון בגזע", והמליץ לדלל את צמרת העץ ולהפחית את משקל הענפים. זה היה מאוחר מדי עבור למאר מקגלות'רן, בן ה- 8 

הפרטים שנחשפו לאחר מכן קשים במיוחד. לפי מסמכים שהגיעו לידי קבוצת התקשורת של דרום קליפורניה, עובדים ברשות השימור והנופש ההררית ובחברת הגיזום גומז לנדסקייפ אנד טרי קר כבר הבחינו בסימני סכנה בעץ לפני הקריסה. יום אחד בלבד לפני האסון שלח עובד חברת הגיזום הודעת טקסט שבה כתב כי "מדאיג לראות את כל הריקבון בגזע", והמליץ לדלל את צמרת העץ ולהפחית את משקל הענפים כדי לצמצם את הסיכון.

ההודעה הזו הפכה לאחד הפרטים המרכזיים והמטלטלים בתיק. מבחינת משפחת מקגלות'רן, היא מוכיחה כי לא מדובר באסון פתאומי שלא ניתן היה לצפות, אלא בכשל שניתן היה למנוע. מסמכים נוספים מעלים כי שבוע לפני הקריסה כבר נדון ענף גדול אחר שנשבר מאותו עץ, וכי אנשי הרשות ידעו שנדרש טיפול נוסף. יתרה מכך, דוח של מומחה עצים משנת 2018 התריע על בעיות מבניות בעצים ברחבי חוות קינג ג'ילט, ואף המליץ על גיזום משמעותי ועל הגבלת גישת הציבור מתחת לעצים מסוכנים באזורים מסוימים.

על פי הסכם הפשרה, מבטחי רשות השימור והנופש ההררית ישלמו 16 מיליון דולר, והרשות עצמה תוסיף 300 אלף דולר. מבטחי חברת הגיזום גומז ישלמו 2 מיליון דולר, ומבטח מחנה ווילדקרפט ישלם מיליון דולר נוסף. כמקובל בהסכמים מסוג זה, הפשרה אינה כוללת הודאה רשמית באחריות מצד הגורמים המעורבים.

עורך הדין רוברט גלאסמן, המייצג את המשפחה, אמר כי מדובר בטרגדיה שניתן היה למנוע לחלוטין. לדבריו, ילד יצא למחנה קיץ בפארק ציבורי ולא חזר הביתה, והפרשה מדגישה עד כמה חיונית אחריות של רשויות, קבלנים ומפעילי מחנות כאשר מדובר בשטחים ציבוריים שאליהם מגיעים ילדים. הוא הביע תקווה כי התיק יוביל למדיניות בטיחות מחמירה יותר בפארקים, באתרי טבע ובמחנות קיץ ברחבי מחוז לוס אנג'לס.

רשות השימור והנופש ההררית מסרה בתגובה כי אינה יכולה לתפוס את עוצמת הכאב והאובדן שחוותה משפחתו של למאר, והביעה תקווה שההסדר יעניק לה מידה מסוימת של נחמה בשנים הבאות. בעלי מחנה ווילדקרפט סירבו להגיב, וחברת הגיזום גומז לא מסרה תגובה.

מעבר לפיצוי הכספי, הפרשה מעלה שאלות קשות על הפיקוח על עצים, מתקנים ושטחי טבע ציבוריים שבהם מתקיימות פעילויות לילדים. מחנות קיץ רבים פועלים באזורים טבעיים, תחת עצים ותיקים ובשטחים שבהם נדרש מעקב מקצועי מתמשך. כאשר קיימות התרעות מוקדמות, כפי שעולה מהמסמכים במקרה זה, השאלה אינה רק מי ישלם לאחר האסון – אלא מדוע לא נעשה מספיק כדי למנוע אותו.

עבור הקהילה הישראלית־אמריקאית בעמק סן פרננדו, ובמיוחד עבור משפחות המתגוררות בקלבסס, אנסינו, טרזאנה, וודלנד הילס ושרמן אוקס, מדובר בסיפור קרוב במיוחד. בכל קיץ שולחים הורים את ילדיהם למחנות טבע, לפעילויות חוץ ולפארקים באזור מתוך אמון שהמקום בטוח ומתוחזק כראוי. מותו של למאר מקגלות'רן הוא תזכורת קשה לכך שבטיחות אינה עניין טכני או בירוקרטי, אלא שאלה של חיים ומוות – ושכל התרעה על סכנה חייבת לקבל מענה לפני שהיא הופכת לטרגדיה.