אמריקה הפסיקה לעבוד: 105.8 מיליון בני אדם נותרו מחוץ לשוק התעסוקה

זהו מספר שקשה לתפוס: 105.8 מיליון אמריקנים בני 16 ומעלה נמצאו ביוני מחוץ לכוח העבודה — יותר ממספרם בשיא מגפת הקורונה ויותר מאשר בתקופת המשבר הכלכלי הגדול. בתוך חודש אחד בלבד גדלה הקבוצה בכ־832 אלף בני אדם, ובמהלך 2026 כולה יצאו מכוח העבודה כ־2.5 מיליון אמריקנים. לכאורה, ארצות הברית ממשיכה לתפקד, האבטלה הרשמית עומדת על 4.2 אחוזים והמשק עדיין מייצר משרות. אלא שמתחת לנתון המרגיע מסתתרת שאלה קשה בהרבה: כמה אנשים כבר אינם נספרים כמובטלים משום שפשוט הפסיקו לחפש עבודה.

ההגדרה הרשמית "מחוץ לכוח העבודה" אינה מתארת בהכרח אדם מובטל או מיואש. היא כוללת גמלאים, סטודנטים, הורים המטפלים בילדים, חולים, בעלי מוגבלויות וכל מי שאינו עובד ואינו מחפש עבודה באופן פעיל. לכן אין להסיק כי כל 105.8 מיליון האנשים הללו "נשרו" ממקום עבודה. ובכל זאת, העלייה החדה במספרם והשחיקה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה מצביעות על חולשה אמיתית. ביוני ירד שיעור ההשתתפות ל־61.5 אחוזים, בעוד שיעור המועסקים מכלל האוכלוסייה הבוגרת ירד ל־59 אחוזים — הרמה הנמוכה ביותר מאז 2021.

החלק הגדול ביותר בקבוצה מורכב מגמלאים. דור הבייבי־בום, שנולד בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, מגיע כעת בהמוניו לגיל הפרישה. על פי ההערכות, כמעט מחצית מהאמריקנים שמחוץ לכוח העבודה הם גמלאים, ורובם פרשו לאחר גיל 65. זהו שינוי דמוגרפי צפוי, אך הוא אינו מסביר לבדו את מלוא התופעה. גם לאחר שמוציאים מן המשוואה את הגמלאים, הסטודנטים והאנשים שאינם מסוגלים לעבוד, נותרים מיליוני אמריקנים בגיל העבודה שאינם מועסקים ואינם מנסים למצוא תעסוקה.

מצבו של שוק העבודה עצמו מורכב יותר מכפי שמרמז שיעור האבטלה. המשק האמריקני הוסיף ביוני רק 57 אלף משרות, הרבה פחות מתחזיות הכלכלנים, ונתוני החודשים הקודמים תוקנו כלפי מטה. האבטלה אמנם ירדה מ־4.3 ל־4.2 אחוזים, אך חלק מהירידה נבע מכך שמאות אלפי אנשים הפסיקו להשתתף בכוח העבודה — לא מכך שכולם מצאו משרות

הקבוצה המדאיגה ביותר היא של גברים בני 25 עד 54 — השנים שבהן אדם אמור בדרך כלל להימצא בשיא כוחו המקצועי. הכלכלן והדמוגרף ניקולס אברשטדט, חוקר בכיר במכון האמריקני ליוזמה, מעריך כי קרוב לשבעה מיליון גברים בגילים אלה אינם עובדים ואינם מחפשים עבודה. מספרם גבוה פי כמה ממספר הגברים באותו גיל המוגדרים מובטלים, משום שמובטל רשמי חייב להראות כי חיפש עבודה לאחרונה. מי שהפסיק לחפש נעלם למעשה מן הכותרת המרכזית של נתוני האבטלה.

אברשטדט מזהיר כי אין מדובר רק בבעיה כלכלית. עבור רבים מהגברים הללו, היציאה מן העבודה מלווה גם בהתרחקות מחיי המשפחה, הקהילה והחברה. לדבריו, חלקם אינם לומדים, אינם עוסקים בהכשרה מקצועית ואינם ממלאים תפקיד משמעותי בבית. הזמן שהתפנה אינו הופך בהכרח להתנדבות, לטיפול בילדים או לפיתוח כישורים, אלא לשעות ארוכות מול מסכים ולבידוד חברתי. העבודה, לפי תפיסה זו, אינה רק מקור לשכר אלא גם מסגרת המעניקה סדר יום, קשרים חברתיים, תחושת ערך וזהות. כשהיא נעלמת, עלולים להיעלם עמה גם מנגנוני התמיכה ששומרים על האדם מחובר לחברה.

לצד הגברים קיימת גם קבוצה של כ־3.5 מיליון נשים בגיל העבודה שאינן מועסקות, אינן מחפשות משרה, אינן מטפלות בילדים ואינן חיות עם בן זוג מפרנס. התמונה הכוללת אינה של מגדר אחד בלבד, אך הירידה ארוכת השנים בשיעורי העבודה של גברים חסרי השכלה אקדמית הפכה לבעיה אמריקנית בולטת במיוחד. שינויים בתעשייה, היעלמותן של משרות ייצור, התמכרויות, רישום פלילי, בעיות בריאות, קצבאות נכות וחוסר התאמה בין הכישורים הקיימים למשרות החדשות — כולם עשויים לתרום לתהליך.

גם מצבו של שוק העבודה עצמו מורכב יותר מכפי שמרמז שיעור האבטלה. המשק האמריקני הוסיף ביוני רק 57 אלף משרות, הרבה פחות מתחזיות הכלכלנים, ונתוני החודשים הקודמים תוקנו כלפי מטה. האבטלה אמנם ירדה מ־4.3 ל־4.2 אחוזים, אך חלק מהירידה נבע מכך שמאות אלפי אנשים הפסיקו להשתתף בכוח העבודה — לא מכך שכולם מצאו משרות. במקביל, כמעט שני מיליון אמריקנים מוגדרים מובטלים לטווח ארוך, לאחר שלא הצליחו למצוא עבודה במשך 27 שבועות לפחות.

התופעה מקבלת משמעות דרמטית עוד יותר לנוכח התקדמות הבינה המלאכותית. תפקידים משרדיים, משרות התחלתיות ומקצועות שבעבר נחשבו מוגנים מתחילים להשתנות במהירות. דווקא בזמן שהמשק זקוק לעובדים שיסתגלו, ילמדו מיומנויות חדשות ויעברו בין ענפים, מיליוני אנשים כבר התרחקו מן המערכת. מחקר שבחן יותר מ־23 מיליון משתתפים בתוכניות ההכשרה הפדרליות מצא כי רבות מהתוכניות מסייעות בשיקום שכר, אך לעיתים רחוקות מצליחות להעביר עובדים למקצועות החשופים פחות לאוטומציה. ההצלחות הבולטות ביותר נרשמו בתוכניות הכשרה בהובלת מעסיקים ובהתמחויות מעשיות.

ברקע נשמעות קריאות להנהגת הכנסה בסיסית אוניברסלית — תשלום קבוע לכל אזרח ללא תלות בעבודה. תומכי הרעיון טוענים כי זו תהיה רשת ביטחון חיונית בעולם שבו מכונות יבצעו יותר משימות אנושיות. מתנגדיו, ובהם אברשטדט, מזהירים כי תשלום קבוע ללא מסלול חזרה לתעסוקה עלול להפוך את הפרישה מן העבודה לקבועה ולהעמיק את הניתוק. הוויכוח אינו עוסק רק בכסף, אלא בשאלה איזו חברה תיווצר כאשר מיליוני אנשים בריאים בגיל העבודה יחיו במשך שנים ללא תפקיד מקצועי וללא ציפייה לשוב אליו.

עבור הישראלים החיים בארצות הברית, הנתונים הם תמרור אזהרה. רבים מבני הקהילה עובדים בטכנולוגיה, נדל"ן, שירותים מקצועיים ועסקים קטנים — תחומים המשתנים במהירות וחלקם כבר מתקשים למצוא עובדים מיומנים. מאחורי שיא 105.8 המיליון מסתתרת אפוא סתירה מסוכנת: חברות מתלוננות שאין להן עובדים מתאימים, בזמן שמיליוני אמריקנים יושבים מחוץ לשוק. אם ארצות הברית לא תצליח להחזירם לעבודה, להכשירם מחדש ולתת להם סיבה להאמין שיש להם מקום בכלכלה החדשה, המספר ההיסטורי של יוני עלול להתברר לא כשיא חד־פעמי — אלא כתחילתו של משבר חברתי עמוק בהרבה.