טולדו, אוהיו: במרחק 6,000 קילומטרים מהבית -הוא צופה בנערי הגבעות סוגרים על משפחתו

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

רידי, בן 46, נולד וגדל בקוסרה וכיום מתגורר בטולדו שבאוהיו, שם הוא מנהל רשת של תחנות דלק ושטיפות רכב. הוא עזב את הכפר לפני 23 שנה, אבל הקשר אליו לא נותק. בשנים האחרונות רכש שם קרקע והחל לבנות בית משפחתי שבו, לדבריו, השקיע כבר כמיליון דולר. הבית עדיין אינו גמור, אך מבחינתו הוא נועד להיות הרבה יותר מנכס נדל"ני: מקום שיחבר את שתי בנותיו למקום שממנו באה משפחתן.

עכשיו אותו בית הפך למוקד של עימות שהגיע עד וושינגטון.

לדבריו, כאשר אחיו התקשר למשטרה וביקש עזרה, הגיעו חיילי צה"ל למקום — אך חלקם נראו מתרועעים עם המתנחלים במקום להרחיק אותם. בתיעוד אחר נראו אנשי כוחות הביטחון מתפללים לצד המתנחלים ליד הבתים. צה"ל אישר כי האירוע התרחש והודיע כי יינקטו צעדים משמעתיים נגד אנשי הביטחון שתועדו במקום.

בתוך אחד הבתים נמצאים אחיו של רידי, קוסאי אבו רידי, ובנו בן ה־18. בבית סמוך נמצאים יוסף חסן, אשתו ובנותיו. לפי העדויות והתיעוד מהשטח, מתנחלים קיצונים חסמו את הכניסות לבתים באבנים ומנעו מהמשפחות לצאת במשך ימים. נכון לבוקר יום חמישי, התושבים דיווחו כי החסימה נמשכת כבר יום חמישי ברציפות.

רידי סיפר כי אינו מצליח לישון. כשהוא רואה את המתנחלים מתקרבים לבית, הוא מתקשר לאחיו ומנסה לשכנע אותו לעזוב אם יחוש שסכנה נשקפת לחייו.

אבל אחיו מסרב.

לדברי רידי, קוסאי אמר לו שכל מה שהוא זקוק לו כרגע הוא מזון — ושאין בכוונתו לעזוב את הבית. החשש של המשפחה ברור: אם יעזבו את המקום, הם אינם יודעים אם יורשו לשוב אליו. בדיווח נוסף מסר רידי כי לאחר שנותקו מים וחשמל, בני המשפחה הסתמכו על מערכת סולארית זמנית ועל מים שנותרו בבאר מהחורף.

החלק הקשה ביותר בסיפור עבור רידי אינו רק נוכחות הקיצונים ליד הבית, אלא מה שראה במצלמות כאשר הגיעו כוחות ישראליים.

לדבריו, כאשר אחיו התקשר למשטרה וביקש עזרה, הגיעו חיילי צה"ל למקום — אך חלקם נראו מתרועעים עם המתנחלים במקום להרחיק אותם. בתיעוד אחר נראו אנשי כוחות הביטחון מתפללים לצד המתנחלים ליד הבתים. צה"ל אישר כי האירוע התרחש והודיע כי יינקטו צעדים משמעתיים נגד אנשי הביטחון שתועדו במקום.

הנקודה הזו חשובה במיוחד: צה"ל עצמו אינו מציג את מעשי המתנחלים כפעולה לגיטימית. הצבא הגדיר את ההשתלטות על קרקעות ובתים באזור כפעילות "בלתי חוקית, נפסדת ובלתי מתקבלת על הדעת", והודיע כי היא פוגעת בחיי התושבים. בהמשך אף הורה הרמטכ"ל להגביר את הכוחות באזור ולחזק את השליטה הביטחונית.

בלילה שבין רביעי לחמישי עברו כוחות הביטחון לפעולה רחבה יותר. צה"ל אישר כי מבנים בשני מאחזים בלתי חוקיים בקוסרה ובכפר ג'אלוד הסמוך נהרסו, ציוד הוחרם וחשוד ישראלי אחד נעצר. גדוד 51 של חטיבת גולני, שהיה בהפוגה מפעילות מבצעית, נשלח לאזור כדי לסייע בהתמודדות עם הפרות הסדר ותקיפות נגד פלסטינים.

אלא שגם הפעולה הזו לא פתרה מיד את המצור. בשעות הבוקר עדיין נראו מתנחלים בסמוך לשני הבתים, והתושבים אמרו שהם חוששים לצאת. ניסיונות קודמים לפנות את המתנחלים לא הצליחו להביא לסיום האירוע.

הפרשה נעשתה רגישה עוד יותר כאשר הגיעה ישירות לשגרירות האמריקאית. רידי פנה לשגרירות ארצות הברית בירושלים וביקש סיוע. לדבריו, בתחילה נענה כי עליו לפנות לרשויות הישראליות או הפלסטיניות. אלא שככל שהאירוע נמשך, גם הממשל האמריקאי החל להתערב באופן גלוי יותר.

ביום חמישי כבר הגיע המסר החריף ביותר מכיוון כמעט בלתי צפוי. שגריר ארצות הברית בישראל, מייק האקבי — אוונגליסט ותיק שנחשב במשך שנים לאחד התומכים הנלהבים ביותר בהתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון — אמר כי ארצות הברית מעורבת "מאוד" בניסיון להביא לסיום האירוע, וכינה את הקיצונים המשתתפים בו "טרוריסטים ישראלים".

דווקא זהותו של האקבי מעניקה לדברים משקל מיוחד. קשה להציג את הביקורת שלו כביקורת פוליטית אוטומטית נגד ישראל או נגד ההתיישבות. בעבר הוא דחה אפילו את המונח "הגדה המערבית" והביע תמיכה פומבית בהתיישבות היהודית באזור. כשהוא עצמו משתמש במילה "טרוריסטים" כלפי ישראלים המעורבים בפרשה, המסר קשה להתעלמות.

גם מבחינה ביטחונית המקרה חריג משום שקוסרה נמצאת בשטח בי, שבו האחריות האזרחית היא פלסטינית אך השליטה הביטחונית נתונה בידי ישראל. המשמעות היא שהמשפחות אינן יכולות פשוט להזעיק כוח פלסטיני חמוש שיפנה את המתנחלים; האחריות למנוע אלימות ולהשיב את הסדר מוטלת בסופו של דבר על כוחות הביטחון הישראליים.

רידי עצמו אינו מציג את כל הישראלים כמקשה אחת. להפך. בתוך הכעס והפחד הוא סיפר כי אחת מנקודות האור מבחינתו היא הידיעה שיש ישראלים שמתנגדים למעשים הללו ורוצים לסייע.

לדבריו, יש "ישראלים שבאמת אכפת להם, אנשים עם לב".

ההבחנה הזאת חשובה גם להבנת הסיפור כולו. אין כאן עימות בין "ישראלים" ל"פלסטינים" במובן הרחב, אלא מאבק סביב קבוצה של קיצונים ישראלים, שבמקרה הזה אפילו הצבא הישראלי מגדיר את פעילותה כבלתי חוקית ובלתי מתקבלת על הדעת. השאלה הקשה יותר היא מדוע נדרשו ימים, תגבור כוחות והתערבות אמריקאית כדי לפנות אותם.

ובינתיים רידי ממשיך לצפות.

בכל כמה שעות הוא מתקשר לאחיו. לעיתים הוא רואה במצלמות אנשים מתקרבים לבית ומיד מנסה להבין מה קורה. אחיו אמר לו שאין טעם שיגיע ושאין הרבה שיוכל לעשות במקום, אבל רידי כבר החליט לטוס לשם.

"אני חייב לבוא", סיפר. "אני חייב להיות קרוב לאחי".

עד אז, הוא נמצא בטולדו — אבל למעשה חי בתוך מסך שמציג בית במרחק אלפי קילומטרים. בית שבנה כדי שבנותיו יידעו מאין באה משפחתן, וכעת הוא צופה בו יום ולילה כדי לוודא שהמשפחה שנשארה בו עדיין בטוחה.