ישראל יכולה לנצח — ולא לארח: האירוויזיון משנה את הכללים

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

זהו התרחיש שמעלה התקנון החדש של איגוד השידור האירופי, שפורסם השבוע וכולל שינוי מהותי באחד מכללי היסוד המזוהים ביותר עם התחרות: המדינה הזוכה לא תזכה עוד בהכרח לארח את האירוויזיון בשנה שלאחר מכן.

לפי הנוהל החדש, אם המדינה הזוכה תהיה מעורבת בלחימה, במשבר גיאופוליטי או במצב ביטחוני שיקשה לקיים בה אירוע המוני, יוכל איגוד השידור האירופי להזמין הערכת מצב ביטחונית עצמאית. אם המסקנה תהיה שלא ניתן לערוך את התחרות בבטחה, זכויות האירוח וההפקה יועברו לגוף שידור אחר במדינה חלופית.

המשמעות עבור ישראל ברורה במיוחד: גם ניצחון ישראלי במקום הראשון לא יבטיח עוד שהאירוויזיון ייערך בישראל.

אם ייקבע כי המדינה הזוכה אינה יכולה לארח מטעמי ביטחון, המדינה החלופית לא תארח רק "בשמה" של הזוכה. לפי הנוסח החדש, הגוף המארח החלופי יקבל את מלוא האחריות והזכויות על ההפקה. כלומר, המדינה הזוכה עשויה לקבל את הגביע — אבל לא את האירוע.

התקנון אינו מזכיר את ישראל בשמה, והסעיף מנוסח ככלל אוניברסלי שיכול לחול על כל מדינה. אבל בישראל קשה להתעלם מהעיתוי. מאז פרוץ המלחמה הפכה השתתפות ישראל באירוויזיון לאחד הנושאים הטעונים ביותר סביב התחרות, עם קריאות חוזרות להדחתה, מחאות מחוץ לאולמות ועימותים פוליטיים בין גופי שידור אירופיים.

כעת נוסף נדבך חדש: גם אם הנציג הישראלי ינצח על הבמה, ההישג לא בהכרח יתורגם לאירוח בישראל.

עד היום היה החיבור כמעט אוטומטי. מדינה זוכה הפכה למארחת הבאה, בכפוף ליכולת הארגונית והכלכלית שלה לעמוד בדרישות התחרות. בישראל הכלל הזה כבר הוליד בעבר את אחד הרגעים הסמליים ביותר בתולדות האירוויזיון המקומי, כאשר זכיות ישראליות הביאו את התחרות לירושלים ולתל אביב.

התקנון החדש מנתק כעת בין שני הדברים.

אם ייקבע כי המדינה הזוכה אינה יכולה לארח מטעמי ביטחון, המדינה החלופית לא תארח רק "בשמה" של הזוכה. לפי הנוסח החדש, הגוף המארח החלופי יקבל את מלוא האחריות והזכויות על ההפקה. כלומר, המדינה הזוכה עשויה לקבל את הגביע — אבל לא את האירוע.

מבחינת ישראלים שעוקבים אחרי התחרות מדי שנה, זהו שינוי רגיש במיוחד. האירוויזיון אינו נתפס כאן רק כתחרות מוזיקה. במשך עשרות שנים הוא היה במה שבה ישראל הוכיחה את נוכחותה התרבותית באירופה, גם בתקופות שבהן יחסיה עם מדינות היבשת היו מתוחים.

לכן האפשרות שישראל תזכה ובכל זאת תיאלץ לראות את החגיגה עוברת למדינה אחרת עשויה להיתפס הרבה מעבר לשאלת בטיחות טכנית.

באיגוד השידור האירופי, מנגד, יציגו את השינוי ככל הנראה כהיערכות למציאות ביטחונית מורכבת. אירוע אירוויזיון כולל עשרות משלחות, אלפי אנשי צוות, עיתונאים, תיירים ומערכי אבטחה עצומים. קיום התחרות במדינה המצויה במלחמה או תחת איום מתמשך עלול להציב את המארגנים בפני סיכון שהם אינם מוכנים לקחת.

הבעיה מבחינת ישראל היא שההחלטה אינה רק תיאורטית. ישראל היא כיום אחת המדינות היחידות בתחרות שמצבה הביטחוני עלול להפוך את הסעיף החדש לרלוונטי באופן מיידי.

וזה מה שמעורר את החשד כי אף שהכלל אינו נושא את שמה, הוא עלול להיות מופעל נגדה לפני כל מדינה אחרת.

לצד השינוי בנושא האירוח, התקנון החדש כולל גם העלאה של גיל המינימום להשתתפות בתחרות מ־16 ל־18. באיגוד השידור האירופי הסבירו כי המהלך נועד להגן טוב יותר על אמנים צעירים מפני הלחץ, החשיפה התקשורתית והעומס הנפשי הכרוכים באירוע בסדר גודל כזה.

גם חוקי השירה החיה חודדו. הזמר הראשי עדיין חייב לבצע את המלודיה המרכזית בשידור חי, בעוד קולות רקע מוקלטים ימשיכו להיות מותרים בגבולות מוגדרים. המטרה היא למנוע מצב שבו הקלטות מחליפות בפועל את הביצוע החי.

אלא שבישראל, כל השינויים האלה מתגמדים מול סעיף אחד.

השאלה היא כבר לא רק אם ישראל תצליח לנצח את הקמפיינים נגדה ולהגיע למקום הראשון. עכשיו יש שאלה נוספת: מה בדיוק שווה הניצחון אם המדינה לא תזכה לארח בעקבותיו?

מבחינת איגוד השידור האירופי, מדובר בסעיף בטיחותי.

מבחינת ישראל, זה עלול להיראות אחרת לגמרי: אפשר לזכות — ועדיין להישאר בחוץ.