אמריקה נמסה מהחום: כבישים מתחילים להתפוצץ

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בסרטון שצולם במקום נראית המשאית עוזבת את הכביש, מרחפת לרגע ונוחתת בחבטה על גלגליה. הקריאות הנדהמות של האנשים שעמדו בצד הפכו במהירות לחלק מסרטון ויראלי, אבל מאחורי התמונות המשעשעות לכאורה מסתתרת בעיה הרבה פחות משעשעת. משרד התחבורה של טקסס אישר כי חום קיצוני גרם ללוח הבטון להתרחב ולהתרומם. כמה שבועות קודם לכן כבר ניזוק מקטע אחר של אותו כביש, כאשר אספלט שהתרכך בחום החל להתפרק תחת כלי הרכב.

המשאית עוזבת את הכביש, מרחפת לרגע ונוחתת בחבטה על גלגליה. הקריאות הנדהמות של האנשים שעמדו בצד הפכו במהירות לחלק מסרטון ויראלי, אבל מאחורי התמונות המשעשעות לכאורה מסתתרת בעיה הרבה פחות משעשעת. משרד התחבורה של טקסס אישר כי חום קיצוני גרם ללוח הבטון להתרחב ולהתרומם. כמה שבועות קודם לכן כבר ניזוק מקטע אחר של אותו כביש, כאשר אספלט שהתרכך בחום החל להתפרק תחת כלי הרכב.

וזה רחוק מלהיות סיפור מקומי של כביש אחד בטקסס. ברחבי ארצות הברית, החום הקיצוני מתחיל לבחון את הגבולות הפיזיים של התשתיות שעליהן נשענים מאות מיליוני בני אדם מדי יום. בטון מתרחב ומתנפח, אספלט מתרכך, מסילות פלדה עלולות להתעקם וגשרים בעלי חלקים נעים מתקשים לפעול כאשר המתכת מתרחבת. מה שהיה פעם אירוע חריג של כמה ימים הופך בהדרגה לאתגר שחוזר שוב ושוב לאורך הקיץ.

העיתוי אינו מקרי. יולי 2026 היה החודש החם ביותר שנמדד אי פעם ב־48 המדינות הרציפות של ארצות הברית מאז החלו המדידות הארציות ב־1895. הטמפרטורה הממוצעת עמדה על 76.9 מעלות פרנהייט, כ־24.9 מעלות צלזיוס, ושברה אפילו את השיאים שנקבעו בתקופת "קערת האבק" של שנות ה־30. כל 48 המדינות היו חמות מהממוצע ההיסטורי שלהן, והלילות היו חמים במיוחד.

לכבישים, בניגוד לבני אדם, אין מזגן. כאשר השמש קופחת במשך שעות, טמפרטורת פני הכביש יכולה להיות גבוהה בהרבה מטמפרטורת האוויר. אספלט כהה סופג את קרינת השמש ואוגר חום, ובטון ופלדה מתרחבים ככל שהם מתחממים. במשטחי בטון, התפשטות של לוחות סמוכים יכולה ליצור לחץ עצום במפרקים עד שאחד מהם מתרומם בבת אחת. אנשי תחבורה מכנים זאת לעיתים "התנפחות מיסעה" או "פיצוץ כביש".

הסכנה חמורה במיוחד משום שלא תמיד ניתן לדעת מראש היכן יופיע הכשל הבא. כביש יכול להיראות תקין במשך שעות ואז להתרומם במהירות. במקרים אחרים, אספלט מתחיל להתרכך והמכוניות עצמן תולשות ממנו חתיכות. התוצאה יכולה להיות במקרה הטוב סגירת נתיב ופקק של שעות; במקרה הרע, נהג הנוסע במהירות גבוהה פוגש לפתע מכשול שלא היה שם קודם.

לצפייה: https://www.facebook.com/watch/?v=1036301285673726

אותו עיקרון פועל גם על מסילות הרכבת. הפלדה מתרחבת בחום, ובימים קיצוניים הלחצים במסילה עלולים לגרום לה להתעקל הצדה בתופעה המכונה "עיקול חום" או "עיקול שמש". זו אינה רק בעיית תחזוקה. מסילה שהתעקמה עלולה להפוך לסכנת ירידה מהפסים, ולכן חברות רכבות ומערכות תחבורה ציבורית מגבירות בדיקות ומטילות לעיתים מגבלות מהירות כאשר הטמפרטורות מזנקות.

גם גשרים אינם חסינים. גשרים נעים מתוכננים מראש עם מרווחים המאפשרים למתכת להתרחב ולהתכווץ, אבל כאשר הטמפרטורות חורגות שוב ושוב מהטווחים שעליהם הסתמכו המהנדסים לפני עשרות שנים, הרכיבים יכולים להתרחב מספיק כדי להיתקע או להתחכך זה בזה. מה שהיה בעבר מצב קיצוני נדיר הופך לבעיה תפעולית שמחייבת יותר בדיקות, תחזוקה ושדרוגים.

הבעיה הגדולה יותר היא שחלק ניכר מרשת התחבורה האמריקאית תוכנן ונבנה כאשר ההנחות לגבי מזג האוויר היו שונות. מהנדסים השתמשו במשך עשרות שנים בנתונים היסטוריים כדי להחליט אילו טמפרטורות כביש, גשר או מסילה יצטרכו לסבול. אבל בעולם שבו שיאי החום נשברים בתדירות גבוהה יותר, העבר כבר אינו בהכרח מדריך טוב לעתיד.

וזה בדיוק האתגר שמעסיק כיום מתכנני תשתיות: האם להמשיך לתכנן לפי האקלים שהיה, או לפי האקלים שצפוי להיות בעוד עשרים ושלושים שנה. המשמעות עשויה להיות שינוי בהרכב האספלט, שימוש בחומרים עמידים יותר לחום, הרחבת מפרקי התפשטות בגשרים ובכבישי בטון, התקנת חיישנים על מסילות והגברת הניטור בזמן גלי חום.

אחד הפתרונות הפשוטים ביותר נשמע כמעט ילדותי: להפוך משטחים כהים לבהירים יותר. משטח בהיר מחזיר חלק גדול יותר מקרינת השמש ולכן מתחמם פחות. בלוס אנג'לס ובערים אמריקאיות אחרות כבר נוסו ציפויים מחזירי קרינה על כבישים ומגרשי חניה. בשכונת פאקוימה שבעמק סן פרננדו, למשל, נעשה שימוש בציפויים בהירים כחלק ממאמץ להפחית את אפקט "אי החום" העירוני.

הגישה הזו אינה מוגבלת לכבישים. באירופה, שבה גלי החום האחרונים אילצו ממשלות להתמודד עם מסילות מתעוותות וכבישים מתרככים, מפעילי רכבות כבר משתמשים בצבע לבן על חלק מהמסילות כדי להפחית את התחממות הפלדה. רשות התחבורה של סטוקהולם, למשל, צבעה השנה מקטעי מסילה בלבן כדי להקטין את הסיכון להתעקמות. במקומות אחרים משתמשים ברחפנים, חיישנים ובינה מלאכותית כדי לזהות מוקדם נקודות תורפה.

אבל צבע לבן לבדו לא יציל את רשת התחבורה האמריקאית. ציפויים מחזירי חום נשחקים, עולים כסף ודורשים תחזוקה. בחלק מהכבישים נדרשים חומרים חדשים לחלוטין. אספלט יכול לקבל תוספים פולימריים שמאפשרים לו לשמור על קשיחותו בטמפרטורות גבוהות יותר, ובטון יכול להיות מתוכנן עם מפרקים ומרווחים שונים. השאלה אינה אם קיימים פתרונות — אלא כמה יעלה ליישם אותם על מאות אלפי קילומטרים של כבישים, גשרים ומסילות.

העלות עלולה להיות עצומה. ארצות הברית כבר מתמודדת עם פיגור של שנים בתחזוקת גשרים, כבישים ומערכות רכבת. התאמת אותה תשתית לטמפרטורות גבוהות יותר פירושה שלא מספיק לתקן את מה שהתיישן; במקרים רבים צריך לשנות גם את הדרך שבה בונים ומתחזקים את מה שעדיין עובד.

ללוס אנג'לס יש סיבה מיוחדת לעקוב אחרי הסיפור. העיר מכירה היטב את השילוב בין אספלט, שמש וחום עירוני. שכונות שבהן יש מעט עצים והרבה כבישים, מגרשי חניה וגגות כהים יכולות להיות חמות משמעותית מאזורים ירוקים יותר. לכן ניסויים ב"מיסעה קרירה" אינם עוד פרויקט אסתטי או סביבתי בלבד. הם יכולים להפוך לחלק מאסטרטגיה רחבה יותר שמטרתה להגן גם על בני אדם וגם על התשתית שמתחת לרגליהם.

בסופו של דבר, הסרטון מגרינוויל מספר סיפור גדול בהרבה ממשאית שעפה באוויר. הוא ממחיש מה קורה כאשר מערכת שתוכננה לפי טווח מסוים של טמפרטורות מתחילה לפגוש שוב ושוב תנאים שנמצאים בקצה הטווח הזה — ולעיתים מעבר לו.

הכבישים של אמריקה לא עומדים להיעלם מחר, והגשרים אינם קורסים בזה אחר זה. אבל האזהרה כבר נמצאת לעיני הנהגים: בכל פעם שהאספלט נמס, לוח בטון מתרומם או מסילת רכבת מתעקמת, נחשף עוד חלק מהפער בין התשתיות שנבנו במאה הקודמת לבין האקלים שבו הן נדרשות לתפקד היום.

ובגרינוויל, טקסס, הפער הזה קיבל לרגע צורה מוחשית במיוחד: רמפה בגובה עשרות סנטימטרים באמצע כביש מהיר — ומשאית אחת שלא הספיקה לעצור.