המצלמה מחליפה את הדרכון: זרים בארה״ב יחויבו בסריקת פנים

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

במקום לשלוף דרכון, יותר ויותר נוסעים פשוט מביטים למצלמה.

רשות המכס והגנת הגבולות האמריקאית מרחיבה את השימוש בזיהוי פנים ביומטרי בשדות תעופה, נמלים ומעברי גבול, כחלק ממערכת שאמורה לזהות אדם בתוך שניות באמצעות השוואת תמונת פניו למאגרים ממשלתיים קיימים.

המהלך קיבל תנופה משמעותית עם כניסתו לתוקף של כלל פדרלי חדש, המחייב זיהוי ביומטרי של מי שאינו אזרח אמריקאי בעת כניסה לארצות הברית ובמקרים רבים גם בעת היציאה ממנה.

המשמעות פשוטה: עבור מיליוני נוסעים, הפנים עצמם הופכים למסמך הזיהוי המרכזי.

אזרחים אמריקאים עדיין רשאים במקרים רבים לסרב לצילום ולבקש בדיקה ידנית של הדרכון. עבור מי שאינו אזרח — ובהם מחזיקי גרין קארד, בעלי ויזות ותושבים זרים אחרים — האפשרות הזאת מצומצמת הרבה יותר, ולעיתים אינה קיימת כלל.

המערכת מצלמת את פני הנוסע ומשווה את התמונה בתוך שניות למאגרי דרכונים, ויזות ותמונות ממשלתיות קיימות. לפי רשות המכס והגנת הגבולות, שיעור הדיוק של ההתאמה גבוה מאוד.

מבחינת הרשויות, מדובר במהפכה של יעילות. במקום נוסע שעוצר, מוסר מסמכים וממתין לבדיקה, המטרה היא להגיע למצב שבו אדם עובר במסדרון, המצלמה מזהה אותו אוטומטית, והמערכת מאשרת את זהותו כמעט בלי לעצור.

בכמה שדות תעופה המודל הזה כבר נמצא בניסוי.

בעלי מעמד "גלובל אנטרי", למשל, עוברים כיום בחלק מהטרמינלים תהליך שמבוסס כמעט כולו על זיהוי פנים. במקום להכניס דרכון לעמדה, הם מביטים למצלמה ומקבלים אישור בתוך שניות.

בכירי רשות המכס כבר מדברים בגלוי על עתיד שבו הדרכון עצמו כמעט לא יצא מהכיס.

אלא שהנוחות הזאת מגיעה עם מחיר.

הוויכוח המרכזי נוגע לשמירת המידע. לפי הנהלים הקיימים, תמונות של אזרחים אמריקאים שאינם משתתפים בתוכניות מיוחדות אמורות להימחק בתוך זמן קצר. תמונות של מי שאינם אזרחים, לעומת זאת, עשויות להישמר במאגרים ביומטריים ממשלתיים במשך עשרות שנים.

הפער הזה יוצר למעשה שתי מערכות שונות: אחת לאזרחים ואחת לזרים.

גם הרחבת קבוצות הגיל היא משמעותית. מי שבעבר היו פטורים במקרים מסוימים — ובהם ילדים צעירים מאוד ומבוגרים מאוד — עשויים כעת להיכלל בתהליך הביומטרי.

המערכת אינה מוגבלת עוד רק לשדות תעופה. הרשויות מרחיבות אותה בהדרגה גם למעברי גבול יבשתיים, לנמלים ולנתיבי יציאה נוספים מארצות הברית.

מבחינת הממשל, הסיבה המרכזית היא אבטחה ואכיפת חוקי הגירה.

תמונות של אזרחים אמריקאים שאינם משתתפים בתוכניות מיוחדות אמורות להימחק בתוך זמן קצר. תמונות של מי שאינם אזרחים, לעומת זאת, עשויות להישמר במאגרים ביומטריים ממשלתיים במשך עשרות שנים. הפער הזה יוצר למעשה שתי מערכות שונות: אחת לאזרחים ואחת לזרים.

אחת המטרות הוותיקות ביותר של המערכת היא לזהות אנשים שנכנסו לארצות הברית כחוק אך נשארו במדינה לאחר שפג תוקף הוויזה שלהם. במשך שנים התקשתה הממשלה לעקוב באופן מדויק אחר מי עזב ומי נשאר.

מערכת כניסה ויציאה ביומטרית אמורה לסגור את הפער הזה.

לפי נתוני רשות המכס והגנת הגבולות, מאות מיליוני נוסעים כבר עברו דרך המערכות הביומטריות מאז החלו לפעול בהיקף רחב. הרשויות טוענות שהטכנולוגיה סייעה לזהות מאות אלפי מקרים הקשורים לשהייה מעבר לתוקף המאושר ולניסיונות כניסה באמצעות זהות שאינה תואמת.

אבל ארגוני זכויות אזרח מזהירים שהמערכת יוצרת תשתית מעקב עצומה.

החשש המרכזי אינו רק מהצילום עצמו, אלא מהשאלה מה קורה לתמונה לאחר מכן: כמה זמן היא נשמרת, לאילו סוכנויות יש גישה אליה, עם אילו מאגרי מידע היא משולבת, והאם בעתיד ייעשה בה שימוש גם למטרות שלא היו חלק מהתוכנית המקורית.

מבקרי התוכנית מצביעים גם על בעיה נוספת: לא תמיד ברור לאזרחים אמריקאים שהם רשאים לבקש חלופה.

בדוחות פיקוח קודמים כבר נמצאו מקרים שבהם השילוט בשדות תעופה היה לא ברור, ונוסעים לא ידעו שהם יכולים לסרב לסריקה. היו גם מקרים שבהם אזרחים קיבלו בטעות את הרושם שהצילום הוא תנאי מחייב לעלייה למטוס.

החשש הזה גדל ככל שהמערכת נעשית בלתי נראית יותר.

אם בעבר היה ברור מתי אדם מוסר מסמך ומתי הוא עובר בדיקה, זיהוי פנים יכול להתרחש כמעט בלי פעולה אקטיבית מצד הנוסע. מצלמה קולטת את פניו, המערכת משווה אותם למאגר, והתוצאה מתקבלת בתוך שניות.

עבור ישראלים שנוסעים בתדירות גבוהה לארצות הברית, השינוי משמעותי במיוחד.

מי שמחזיק באזרחות אמריקאית נהנה מזכויות שונות ממי שנכנס באמצעות גרין קארד, ויזת תייר, ויזת עבודה או מעמד אחר. שני נוסעים יכולים לעמוד באותו תור ולעבור מול אותה מצלמה — אך הזכויות שלהם ביחס למידע הביומטרי אינן בהכרח זהות.

וזה בדיוק מה שהופך את המהלך הזה להרבה יותר מעוד שדרוג טכנולוגי בנמל התעופה.

הוא משנה את עצם הדרך שבה ממשלת ארצות הברית מזהה אנשים בגבול.

פעם הדרכון הוכיח מי אתה.

עכשיו, יותר ויותר, אתה עצמך הופך לדרכון.