קליפורניה: העיר הראשונה בעולם שנמכרה באיביי נותרה תקועה - החליפה בעלים אבל לא גורל

בהומבולדט קאונטי, בין עצי רדווד עצומים ולאורך נהר ואן דוזן, שוכנת עיירה שלמה שאפשר לקנות. לא בית, לא חווה ולא אחוזה — עיירה. קוראים לה ברידג׳וויל, חיים בה כיום רק כמה עשרות תושבים, והיא עומדת שוב לצאת למכירה בסוף החודש. זה כבר קרה לא מעט פעמים בעבר, אבל בכל פעם מחדש היא מצליחה לייצר את אותה שאלה: איך מקום שנראה כמו חלום נדל״ני אמריקאי הפך לנכס שאיש אינו מצליח להחזיק בו לאורך זמן?

ברידג׳וויל הייתה פעם תחנת מעבר חשובה. כרכרות דואר עברו באזור, המסלול שירת נוסעים וסוחרים, והגשר המקומי העניק לעיירה את שמה. אבל אז הגיעו מסילת הברזל וכביש הרדווד, והנתיב שעליו התבססה הכלכלה המקומית איבד מחשיבותו. התנועה עברה למקום אחר, העסקים נעלמו בהדרגה והיישוב הקטן החל להצטמצם.

ואז, ב־2002, הגיעה ההחלטה שהכניסה אותו להיסטוריה.

הבעלים דאז, אליזבת לאפל, העלתה את העיירה כולה למכירה באיביי. עצם הרעיון — עיירה שלמה שנמכרת באתר קניות — הפך לסנסציה בינלאומית. מאות הצעות הוגשו, התקשורת האמריקאית והעולמית הסתערה על הסיפור, והמחיר זינק עד 1,777,877 דולר.

רבע מאה אחרי שהפכה לבדיחה אינטרנטית ולפנטזיה נדל״נית בבת אחת, ברידג׳וויל חוזרת שוב לשוק. עיירה שלמה, עם היסטוריה, בתים, בית דואר, בית קברות ונוף שנראה כמו גלויה. הבעיה היחידה: כבר יותר מ־20 שנה אף אחד לא מצליח לגרום לה להרגיש כמו בית.

אלא שאז התחילה הקללה הנדל״נית של ברידג׳וויל. הזוכה במכרז נסוג. אחריו הגיעו מתעניינים נוספים, וגם עסקאות אחרות קרסו. מקום שנראה במשך חודש כמו אחת המציאות המטורפות באמריקה הפך בתוך זמן קצר לנכס שקונים פוטנציאליים מתלהבים ממנו מרחוק — ונבהלים כשהם מבינים מה באמת נדרש כדי להחזיר אותו לחיים.

ב־2004 רכש את המקום ברוס קראל, יועץ פיננסי ממחוז אורנג׳, בכ־700 אלף דולר. העסקה כללה עשרה בתים, ארבע בקתות, בית דואר ובית קברות. קראל דמיין ספא ובריאות בלב הטבע, אבל עלויות השיפוץ והתחזוקה הפכו את החזון ליקר מדי. בתוך זמן קצר גם הוא החליט למכור.

שנתיים אחר כך הגיעה העסקה הכואבת ביותר בתולדות המקום. דניאל לאפייה, בן 25 מלוס אנג׳לס שעבד בתחום הבידור, רכש את העיירה בכ־1.25 מיליון דולר בסיוע אמו וסבתו. הוא תכנן להפוך את ברידג׳וויל לקהילה ירוקה, עצמאית וכמעט מנותקת מהעולם. אלא שזמן קצר לאחר הרכישה הוא מת בהתאבדות, והחלום נעצר באחת.

מאז נשארה העיירה בידי משפחתו, שניסתה שוב ושוב למצוא קונה חדש. ב־2013 כמעט נסגרה עסקה עם איש עסקים מסנטה מוניקה שביקש להפוך את המקום ל״עיירה הירוקה ביותר באמריקה״. אלא שאחד התנאים שלו היה הקמת כוח משטרה עצמאי, דרישה שלא הייתה אפשרית מבחינה חוקית. גם העסקה הזו ירדה מהפרק.

בשנים שלאחר מכן חזרה ברידג׳וויל שוב ושוב לשוק. המחירים השתנו, הקונים באו והלכו, אבל העיירה עצמה נשארה כמעט בדיוק במקום. ב־2023 עמד המחיר המבוקש על כ־1.5 מיליון דולר, וב־2025 ירד לכ־1.2 מיליון.

כעת היא שוב עומדת למכירה.

הפעם מטפל בנכס דרק בקה מחברת ריל ברוקרג׳. פרטי העסקה המלאים עדיין אינם סופיים, אך ברור שהקונה הבא לא יקבל רק נוף יפה. הוא יקבל גם תשתיות ישנות, מבנים שדורשים טיפול, מגבלות תכנון — ובעיקר את האחריות לנסות לעשות את מה שקודמיו לא הצליחו לעשות: להפוך את ברידג׳וויל למקום שחי באמת.

ועדיין, יש סיבה שהעיירה ממשיכה למשוך אנשים. השטח כולל כ־80 אקר של יערות רדווד, עצי פרי, טבע פראי, חיות בר ומרחבים שיכולים להתאים למיזם תיירותי, תחנת דרכים, טעינה לרכבים חשמליים או פרויקט קהילתי. כיום כבר יש במקום חיבור לחשמל ציבורי, מה שהופך את החיים בו לפשוטים יותר מאשר בעבר.

עבור סינדי לאפייה, אמו של דניאל והבעלים הנוכחית, המכירה אינה עוד עסקת נדל״ן. היא מחפשת מישהו שיהיה מוכן לגור במקום ולהפוך אותו שוב לקהילה אמיתית. לדבריה, התושבים שנותרו במקום הם אנשים שאוהבים טבע, מכירים זה את זה ומשתמשים בבית הספר המקומי כמרכז מפגש.

וכך, כמעט רבע מאה אחרי שהפכה לבדיחה אינטרנטית ולפנטזיה נדל״נית בבת אחת, ברידג׳וויל חוזרת שוב לשוק. עיירה שלמה, עם היסטוריה, בתים, בית דואר, בית קברות ונוף שנראה כמו גלויה.

הבעיה היחידה: כבר יותר מ־20 שנה אף אחד לא מצליח לגרום לה להרגיש כמו בית.