ישראל עלתה לי בקריירה: מייקל רפפורט חושף את המחיר בהוליווד

במשך יותר משלושה עשורים מייקל רפפורט היה אחד מאותם פרצופים שקשה היה לפספס בטלוויזיה ובקולנוע האמריקאיים. הוא הופיע בעשרות סרטים וסדרות, בנה קריירה כקומיקאי וכפודקאסטר, ומעולם לא היה אדם ששומר את דעותיו לעצמו. אבל לדבריו, דווקא עמדה אחת הפכה בשנים האחרונות למסוכנת במיוחד לקריירה שלו בהוליווד: התמיכה בישראל.

בראיון לקרייג קרטון בתוכנית החדשה שלו, ששודר השבוע, רפפורט סיפר כי העמדה הפרו-ישראלית הבולטת שלו כבר אינה גובה ממנו רק מחיר ברשתות החברתיות. לטענתו, היא פוגעת לו בפרנסה, מביאה לביטול הופעות, גורמת למועדונים לחשוש להזמין אותו ומובילה לכך שאנשים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה פשוט מפסיקים לחזור אליו.

רפפורט, בן 56, הפך מאז מתקפת 7 באוקטובר לאחד הקולות המזוהים ביותר עם ישראל בתעשיית הבידור האמריקאית. בזמן שחלק גדול מהוליווד התרחק מהנושא או יצא נגד ישראל, הוא בחר בכיוון ההפוך. הוא פרסם סרטונים, התעמת עם פעילים אנטי-ישראלים והפך את המאבק באנטישמיות ובשנאת ישראל לחלק מרכזי מהנוכחות הציבורית שלו.

עכשיו, לדבריו, מגיע החשבון.

רפפורט סיפר לקרטון כי מבחינה מקצועית "הייתה בעיה" וכי הופעות שלו נתקלות בחרמות. הוא תיאר מצב שבו עצם הזמנתו למועדון גורמת לאי-נוחות לא רק לבעלים, אלא גם לעובדים ולקומיקאים אחרים שמופיעים במקום.

לדברי רפפורט, גם בהוליווד חל שינוי. אחרי עשרות שנים שבהן עבד באופן רציף, הוא מרגיש כעת שחברות ואולפנים שבעבר היו מתקשרים אליו פשוט נעלמים. הוא השתמש במונח "גוסטינג" כדי לתאר את התופעה - אנשי תעשייה אינם אומרים לו בהכרח שהוא מוחרם בגלל ישראל, אלא פשוט מפסיקים לענות.

המקרה הקשה ביותר שתיאר התרחש בשיקגו. לדבריו, מועדון שבו היה אמור להופיע החל לקבל איומים והטרדות. אנשי הצוות עצמם, לטענתו, הפכו למטרה ברשתות החברתיות רק משום שהמקום הזמין אותו להופיע. בסופו של דבר ההופעה בוטלה לאחר שנאמר למארגנים כי המשטרה אינה יכולה להבטיח שתוכל לספק את האבטחה הדרושה באותו ערב.

מבחינתו של רפפורט, זו כבר אינה מחלוקת פוליטית רגילה. קומיקאי שמביע עמדה אמור להתמודד עם ביקורת, הפגנות ואפילו קריאות ביניים. אבל כאשר עובדים במועדון מקבלים איומים וכאשר הופעה מתבטלת בגלל חשש לביטחון, המחיר הופך ממשי מאוד.

והוא טוען שזה לא נגמר במועדוני הסטנד-אפ.

לדברי רפפורט, גם בהוליווד חל שינוי. אחרי עשרות שנים שבהן עבד באופן רציף, הוא מרגיש כעת שחברות ואולפנים שבעבר היו מתקשרים אליו פשוט נעלמים. הוא השתמש במונח "גוסטינג" כדי לתאר את התופעה - אנשי תעשייה אינם אומרים לו בהכרח שהוא מוחרם בגלל ישראל, אלא פשוט מפסיקים לענות.

לטענתו, מאחורי השתיקה עומד פחד מהתגובה הציבורית. אולפנים ומפיקים, הוא אומר, חוששים מהפגנות ומהסערה שעלולה לפרוץ ברשתות החברתיות אם יעסיקו שחקן שהפך מזוהה כל כך עם התמיכה בישראל. חשוב להדגיש כי זו טענתו של רפפורט. הוא לא הציג בראיון רשימת הפקות שהודיעו לו רשמית כי לא יועסק בשל עמדותיו, והחברות שעליהן דיבר לא זוהו בשמן.

אבל עבורו, הפגיעה המקצועית היא רק חלק מהסיפור.

רפפורט נולד וגדל בניו יורק, והזהות היהודית שלו תמיד הייתה חלק בולט מהאישיות הציבורית שלו. דווקא משום כך, הוא אומר, החוויות ברחובות העיר פוגעות בו אפילו יותר מהמחיר בהוליווד.

לדבריו, אנשים צעקו לעברו ברחוב כינויי גנאי אנטישמיים וכינו אותו "ציוני" באופן מאיים. הוא סיפר שההטרדות בניו יורק כאבו לו במיוחד, משום שהן מתרחשות בעיר שבה יהודים היו במשך דורות חלק מרכזי מהחיים התרבותיים והציבוריים.

מה שמטריד אותו במיוחד, לדבריו, אינו רק מה שקורה לו אישית. הוא חושש שיהודים אחרים שרואים את היחס כלפיו יתחילו לחשוב פעמיים לפני שהם מדברים, מזדהים בפומבי כיהודים או מביעים תמיכה בישראל.

רפפורט אמר שהמחשבה על יהודים בניו יורק שאינם מרגישים בנוח ללכת ברחוב עם כיפה פוגעת בו עמוקות. מבחינתו, זו הנקודה שבה הוויכוח על ישראל מפסיק להיות דיון על מדיניות של ממשלה זרה והופך לשאלה על הביטחון והזהות של יהודים בארצות הברית.

הדברים שלו מגיעים בתקופה שבה הקרב על ישראל בתוך עולם הבידור האמריקאי רק מחריף. השבוע סיפרה השחקנית זוכת האוסקר סוזן סרנדון בפסטיבל ונציה כי גם היא ממשיכה לאבד עבודות - במקרה שלה בגלל תמיכתה בפלסטינים וביקורתה על ישראל. סרנדון טענה כי למרות שינוי שלדעתה חל בדעת הקהל האמריקאית, חלקים מתעשיית הקולנוע עדיין נמנעים מלהעסיק אותה.

במקביל, הוליווד סוערת סביב מארק רופאלו, שספג ביקורת מארגונים יהודיים בעקבות התבטאויותיו על ישראל ועל המיליארדר לארי אליסון. יותר מ-190 אנשי תרבות ואמנים התייצבו לצדו, וג'ורג' קלוני הגן בפומבי על זכותו להתבטא גם כאשר הוא עצמו אינו מסכים עם הדברים.

כך נוצרה בהוליווד של 2026 מציאות כמעט אבסורדית: שחקנים משני צדי המחלוקת טוענים שהעמדות שלהם בנוגע לישראל ולפלסטינים עולות להם בעבודה. אלא שאצל רפפורט יש מרכיב נוסף - לדבריו, ההתנגדות אינה נעצרת בדלתות האולפנים אלא מגיעה עד למועדוני הקומדיה ולרחובות ניו יורק.

רפפורט עצמו אינו משדר שום כוונה להוריד פרופיל. מי שעקב אחריו מאז 7 באוקטובר יודע שהוא בחר בדיוק בדרך ההפוכה. ככל שהביקורת עליו גברה, כך הפכה התמיכה שלו בישראל גלויה וקולנית יותר.

והמסר שעולה מהראיון החדש שלו חד: הוא מאמין שהבחירה הזאת עלתה לו בכסף ובעבודה, ואולי גם בחלק מהקריירה שבנה במשך יותר מ-30 שנה.

אבל לפחות בינתיים, נראה שהוא מעדיף לשלם את המחיר מאשר לשתוק.