
על פי הודעה שפרסם המשרד לביטחון המולדת, הסוכנות בוחנת רכישה בהיקף של עד 20 מיליון דולר של אלפי "התקנים מוליכים להסחת דעת ולהרגעה", שנועדו לשימוש במצבים שבהם אדם מתנגד, נאבק או מסרב לציית להוראות. המהלך מגיע בתקופה שבה שיטות הפעולה של סוכני ההגירה נמצאות ממילא תחת זכוכית מגדלת ציבורית ופוליטית, ומעורר ויכוח חריף בשאלה אם מדובר בכלי שמפחית אלימות — או באמצעי שעלול להפוך את גרימת הכאב לפשוטה ומהירה מדי.
הכפפות, המיוצרות בידי חברת קומפליינט טכנולוג'יז מלקסינגטון שבקנטקי, נראות ומתפקדות ברוב הזמן כמו כפפות סיור רגילות. ההבדל מופיע כאשר הסוכן מפעיל מתג ייעודי. אז מסוגלת הכפפה להעביר גירוי חשמלי באמצעות מגע ישיר עם העור.
לדברי היצרן, מטרת ההתקן אינה לשתק אדם כפי שעושה אקדח טייזר, אלא ליצור כאב חד ומיידי שמסיח את דעתו ומאפשר לסוכן להשיג שליטה במהירות. ג'ון פיטרס, נשיא המכון למניעת מקרי מוות במעצר, שבחן את אופן פעולת ההתקן, תיאר את התחושה כמשהו הדומה ל"עקיצת דבורה" — חדה, מיידית ומספיק חזקה כדי לגרום לאדם לעצור את מה שהוא עושה.
לדבריו, כאשר אדם מתנגד פיזית לסוכן, הכלי עשוי להיות יעיל במיוחד משום שהוא מקצר את משך העימות ואינו מחייב שימוש באקדח הלם, אלה או אמצעי כוח אחרים. הוא העריך כי הרכישה המתוכננת עשויה להיות הגדולה ביותר שביצע עד כה גוף ממשלתי מן החברה.

החששות מקבלים משקל נוסף על רקע דיווחים מהשנה האחרונה על עימותים אלימים בין סוכני הגירה לבין אזרחים ומהגרים, לרבות מקרים שבהם נדרשו הסוכנות והמשרד לביטחון המולדת להסביר את אופן הפעלת הכוח ואת הפיקוח על הסוכנים. כמה מחוקקים כבר דרשו בעבר הרחבה של השימוש במצלמות גוף, בדיוק כדי לאפשר בדיקה חיצונית של מפגשים מהסוג הזה.
אלא שדווקא הפשטות הזאת היא שמעוררת את עיקר הביקורת. בניגוד לאקדח הלם, שהפעלתו בולטת לעין ומשאירה בדרך כלל אינדיקציות ברורות יותר לשימוש, כפפה חשמלית יכולה להיראות מבחוץ כמו מגע רגיל. מבקרי התוכנית חוששים כי המשמעות היא שסוכן יוכל לגרום כאב משמעותי בתוך רכב, במסדרון, במהלך הובלה או בתוך בית — מבלי שאדם מן הצד יבין בהכרח מה קרה.
ג'ן רולניק בורצ'טה, סגנית מנהלת פרויקט השיטור באיגוד האמריקאי לחירויות האזרח, הזהירה כי אין לציבור סיבה להניח שהכלי ישמש תמיד באופן מצומצם וזהיר. לדבריה, המנהל להגירה ולאכיפת מכס כבר סופג ביקורת חריפה על מקרים שבהם סוכנים מיהרו להשתמש בכוח, והוספת אמצעי כאב שניתן להפעיל במהירות עלולה להגדיל את הסיכון לשימוש מופרז.
היא העלתה גם שאלה בסיסית יותר: מדוע גוף שאחראי ברובו על אכיפת חוקי הגירה אזרחיים זקוק מלכתחילה לכלי שנועד לגרום כאב חשמלי? לטענתה, עצם העובדה שניתן להפעיל את הכפפה בלי התראה מוקדמת ובלי שהשימוש יהיה ברור לסובבים הופכת אותה לבעייתית במיוחד.
החששות מקבלים משקל נוסף על רקע דיווחים מהשנה האחרונה על עימותים אלימים בין סוכני הגירה לבין אזרחים ומהגרים, לרבות מקרים שבהם נדרשו הסוכנות והמשרד לביטחון המולדת להסביר את אופן הפעלת הכוח ואת הפיקוח על הסוכנים. כמה מחוקקים כבר דרשו בעבר הרחבה של השימוש במצלמות גוף, בדיוק כדי לאפשר בדיקה חיצונית של מפגשים מהסוג הזה.
מן העבר השני, תומכי ההתקן טוענים כי הוא אינו מיועד לשימוש שגרתי נגד אנשים שאינם משתפים פעולה מילולית, אלא למצבים שבהם קיימת התנגדות פיזית ממשית. לדבריהם, השימוש העיקרי בו עד היום היה בבתי כלא, בעת הובלת עצירים, ובמצבים שבהם אסירים מסכנים את עצמם או תוקפים אנשי צוות.
גם היצרן עצמו מפרסם מגבלות ברורות על השימוש. לפי הנחיות החברה, אין להפעיל את הכפפה כעונש, אין להשתמש בה נגד אדם שמפגין רק תוקפנות מילולית או סירוב מילולי, ואין להשתמש בה נגד אוכלוסיות בסיכון גבוה, ובהן ילדים, נשים בהיריון, קשישים ואנשים עם מוגבלויות מסוימות.
כדי להפעיל את המכשיר נדרשים הסוכנים לעבור הכשרה והסמכה, וכן לחדש את ההסמכה אחת לשנתיים. התומכים טוענים כי כאשר השימוש נעשה לפי הנהלים, הכפפה עשויה דווקא להפחית פציעות משום שהיא מאפשרת לסוכן להשתלט במהירות על אדם תוקפני בלי להיגרר למאבק פיזי ממושך.
פיטרס טוען כי היתרון הזה עשוי להיות משמעותי במיוחד עבור סוכנים מבוגרים יותר, חלשים יותר מבחינה פיזית או כאלה שנמצאים בנחיתות מול אדם גדול וחזק מהם. בעיניו, כלי שמסיים עימות בתוך שניות יכול להיות בטוח יותר משניות ארוכות של מאבק, חניקה או הטחה לקרקע.
אלא שכאן בדיוק עובר קו השבר בוויכוח. מה שבעיני התומכים הוא אמצעי שמפחית אלימות, בעיני המבקרים הוא אמצעי שמקל מדי על גרימת כאב.
אם תוכנית הרכש תצא לפועל, סוכני ההגירה עשויים לקבל בתוך חודשים כלי חדש שמכניס את החשמל ממש אל כף היד שלהם. השאלה הגדולה אינה אם הוא מסוגל לגרום לאדם לציית — בכך אפילו תומכיו ומבקריו כמעט מסכימים.
השאלה היא באיזו קלות ילחצו על הכפתור.