המאגר של המערב מתייבש: אגם מיד צנח לשפל היסטורי

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

המאגר, המשתרע על שטח של כ־640 קילומטרים רבועים ושוכן על גבול נבדה ואריזונה סמוך ללאס וגאס, הגיע ביום שישי למפלס של כ־317.1 מטרים מעל פני הים. בכך ירד מעט מתחת לשפל הקודם שנרשם ביולי 2022. אגם מיד, שנוצר בעקבות הקמת סכר הובר בשנות ה־30 של המאה הקודמת, היה במשך דורות סמל לעוצמה ההנדסית שאפשרה את צמיחתו של המערב האמריקאי. כיום הוא הולך והופך לסמל של משבר הפוך לחלוטין: מערכת מים אדירה שנמצאת תחת לחץ הולך וגובר.

הנתונים של לשכת הטיוב האמריקאית מצביעים על מגמה מטרידה במיוחד. מפלס המים אינו מתאושש בקצב הדרוש, והתחזיות מצביעות על ירידות נוספות במהלך רוב השנה. האגם, שבעבר כיסה שטחים עצומים והציף קניונים שלמים, חושף בשנים האחרונות עוד ועוד רצועות קרקע, סלעים ותשתיות ישנות שנבלעו פעם מתחת למים.

מעל כל זה מרחפת מחלוקת פוליטית חריפה. שבע המדינות התלויות בנהר — קליפורניה, אריזונה, נבדה, קולורדו, ניו מקסיקו, יוטה וויומינג — עדיין לא הגיעו להסכמה מלאה כיצד לחלק ביניהן את המים בעידן שבו פשוט יש פחות מהם.

"זה משמעותי ביותר ומדאיג ביותר", אמר ג'יי.בי. האמבי, יו"ר מועצת נהר הקולורדו של קליפורניה. לדבריו, כ־30 מיליון בני אדם החיים באגן התחתון של הנהר חשופים ישירות לסיכונים הנובעים מירידת המפלס. האמבי, המשמש גם במועצת המנהלים של מחוז ההשקיה אימפריאל — אחד המשתמשים הגדולים ביותר במי הקולורדו — קרא למדינות לצמצם את הצריכה במהירות, משום שתנאי היובש ממשיכים להחריף לכל אורכו של הנהר.

אחד הגורמים המרכזיים למשבר הוא החורף האחרון, שבו נרשמה כמות נמוכה במיוחד של מי שלגים הזורמים לאגן נהר הקולורדו. השלגים שבהרי הרוקי הם למעשה מאגר המים הטבעי של המערכת: בחורף הם מצטברים, ובאביב ובקיץ הם נמסים ומזינים את הנהר. כאשר כמות השלג קטנה, פחות מים מגיעים למאגרים — והפער בין מה שנכנס למערכת לבין מה שנשאב ממנה הולך ומתרחב.

המשבר אינו מסתכם בלאס וגאס או במדבר של נבדה. כ־40 מיליון בני אדם בשבע מדינות אמריקאיות תלויים במידה זו או אחרת במערכת נהר הקולורדו, לצד קהילות שבטיות ומקסיקו. המים משמשים לשתייה, חקלאות, תעשייה וייצור חשמל. כאשר המפלסים יורדים, כל אחת מהמערכות האלה מתחילה להרגיש את הלחץ.

שנים של שימוש־יתר, תקופות בצורת ממושכות וטמפרטורות גבוהות יותר פוגעות במקביל גם באגם פאוול, המאגר השני בגודלו בארצות הברית. שני המאגרים יחד הם לבה של מערכת האגירה של נהר הקולורדו, וכאשר שניהם נמצאים ברמות נמוכות, מרווח הביטחון של המערב כולו מצטמצם.

הבעיה כבר אינה תיאורטית. הרשויות הפדרליות נאלצות לקבל החלטות שפעם היו נחשבות קיצוניות. אחת מהן נוגעת לשחרור מים מאגם פאוול דרך סכר קניון גלן בצפון אריזונה. המטרה היא להגן על היכולת להמשיך לייצר חשמל הידרואלקטרי, אבל כל שינוי בזרימת המים משפיע גם על המערכת האקולוגית שמתחת לסכר.

בין הנפגעים האפשריים נמצא דג ההאמפבק צ'אב, מין מקומי המצוי בסכנת הכחדה. המים הקרים המשתחררים מהמאגר מסייעים לשמור על תנאים מסוימים בבית הגידול שלו, וכאשר הרשויות מגבילות את הזרימה כדי לשמור על המפלס ועל ייצור החשמל, הן נאלצות למעשה לבחור בין צרכים חיוניים שמתנגשים זה בזה.

ומעל כל זה מרחפת מחלוקת פוליטית חריפה. שבע המדינות התלויות בנהר — קליפורניה, אריזונה, נבדה, קולורדו, ניו מקסיקו, יוטה וויומינג — עדיין לא הגיעו להסכמה מלאה כיצד לחלק ביניהן את המים בעידן שבו פשוט יש פחות מהם.

במשך עשרות שנים נבנתה כלכלת המערב על הסכמים שנחתמו בתקופה רטובה יותר ועל ציפייה שכמויות המים יהיו גדולות מאלה שנמדדות כיום. כעת כל מדינה מנסה להגן על חלקה, בעוד הממשלה הפדרלית לוחצת להגיע להסדר שימנע הידרדרות נוספת.

לשכת הטיוב כבר הציעה קיצוצים זמניים בצריכת המים במדינות האגן התחתון — אריזונה, קליפורניה ונבדה — והבהירה כי בשנים יבשות במיוחד ייתכן שיהיה צורך בקיצוצים עמוקים יותר. המטרה היא לקנות זמן עד שהמדינות יסכימו על כללים חדשים לחלוקת הנהר.

אגם מיד אינו לבדו. מתוך עשרות מאגרים במערב שאחריהם עוקבת הממשלה הפדרלית, כמה כבר נמצאים ברמות מהנמוכות שנמדדו בעשורים האחרונים. זו אינה עוד שנה גרועה אחת, אלא חלק מתהליך רחב יותר שמשנה בהדרגה את מאזן המים של האזור כולו.

עבור המערב האמריקאי, אגם מיד הוא הרבה יותר מנוף מרהיב בדרך מלאס וגאס לסכר הובר. הוא אחד ממאגרי הביטחון שעליהם נבנו ערים ענקיות, חקלאות בהיקפים עצומים ותשתיות חשמל שמשרתות מיליונים.

ועכשיו המאגר הזה ממשיך להצטמק.

אם מגמת הירידה תימשך, השאלה כבר לא תהיה אם המערב יצטרך לחסוך במים — אלא מי יקבל פחות, כמה פחות, ומה יקרה כאשר מאגר שנחשב במשך עשרות שנים כמעט בלתי־נדלה יפסיק לספק את הביטחון שעליו נבנה האזור כולו.