
ביום ראשון, 30 באוגוסט, התארחו השניים באוניברסיטת קליפורניה הפוליטכנית בסן לואיס אוביספו, המוכרת כ"קאל פולי". האירוע אורגן במסגרת סיור של ארגון "בלב אחד", בשיתוף חב"ד בקמפוס, ובפרסום מוקדם של ארגון הסטודנטים "מוסטנגס יונייטד פור ישראל" הוזמנו הסטודנטים להגיע ולשמוע את סיפוריהם האישיים של שני הלוחמים.
אלא שלפי הדיווחים שפורסמו בעקבות האירוע, זמן קצר לפני תחילת ההרצאה נכנסו מפגינים אנטי-ישראליים לאולם והחלו לצעוק בניסיון להפריע לאירוע ולהטביע את דבריהם של שני הישראלים. המשטרה התערבה והוציאה את המפגינים מהאולם, תוך שהבהירה להם כי הם רשאים להפגין – אך אינם רשאים למנוע את קיום האירוע.
העימות לא הסתיים שם. המפגינים נשארו מחוץ לאולם לאורך ההרצאה, ובהמשך נכנסו שוב במהלך שלב השאלות והתשובות כשהם נושאים שלטים. למרות ההפרעה, ההרצאה נמשכה והשניים השלימו את המפגש עם הסטודנטים.
הסיפור מקבל ממד חריף במיוחד לנוכח זהותם של שני האורחים והסיבה שבגללה הגיעו לארצות הברית.

"באנו כל הדרך מישראל לארצות הברית כדי לדבר עם האחים והאחיות שלנו ולחזק אותם", אמרו גרין וסעת לאחר ההרצאה. לדבריהם, לצד קבלת הפנים החמה מצד הסטודנטים היהודים, הם זכו גם ל"קבלת פנים חמה" מסוג אחר מצד המפגינים. "זה לא השפיע עלינו יותר מדי", הוסיפו. "הצלחנו לקיים הרצאה מדהימה, ואנחנו נמשיך לעשות זאת בשאר הסיור שלנו בקמפוסים". בתמונה: ההזמנה לארוע
אריאל סעת, בן 21, שירת כקשר בחטיבת גבעתי כאשר החלה מתקפת 7 באוקטובר. על פי הביוגרפיה שפרסמו מארגני הסיור, הוא יצא דרומה והשתתף בקרבות בכפר עזה. לאחר שחבריו לצוות נפצעו קשה, הוא המשיך להילחם וסייע להציל את חייהם. הוא עצמו נותר עם פציעה שאינה נראית לעין: פוסט-טראומה קשה. מאז הוא מנסה לבנות מחדש את חייו באמצעות אמנות ועובד כאמן קעקועים.
סיפורו של אליהו גרין, בן 28, שונה אך מטלטל לא פחות. כאשר פרצה המלחמה הוא היה סטודנט בשנה הראשונה ללימודי רפואה. גרין, ששירת בעבר כקצין ביחידת דובדבן, התנדב מיד לשירות מילואים ונכנס ללחימה ברצועת עזה. שבוע בלבד לאחר מכן נפגעה יחידתו מכלי טיס בלתי מאויש ממולכד.
12 מחבריו לצוות נפגעו. גרין ספג רסיסים קשים בראשו, עבר ניתוח מציל חיים ולאחר מכן חודשים ארוכים של שיקום. הפציעה הותירה אותו עם אובדן שמיעה קבוע ועם השלכות נפשיות של הלחימה. למרות זאת, הוא הצליח לחזור ללימודי הרפואה.
אלה בדיוק הסיפורים שהשניים באו לספר לסטודנטים בארצות הברית – סיפורים על המלחמה, אבל במידה רבה גם על מה שמתרחש אחריה: פציעות, שיקום, פוסט-טראומה והניסיון לחזור לחיים רגילים.
אחרי האירוע בקליפורניה השניים לא נשמעו כמי שמתכוונים לוותר על המשך המסע.
"באנו כל הדרך מישראל לארצות הברית כדי לדבר עם האחים והאחיות שלנו ולחזק אותם", אמרו גרין וסעת לאחר ההרצאה. לדבריהם, לצד קבלת הפנים החמה מצד הסטודנטים היהודים, הם זכו גם ל"קבלת פנים חמה" מסוג אחר מצד המפגינים. "זה לא השפיע עלינו יותר מדי", הוסיפו. "הצלחנו לקיים הרצאה מדהימה, ואנחנו נמשיך לעשות זאת בשאר הסיור שלנו בקמפוסים".
הסיור בן עשרת הימים מאורגן בידי "בלב אחד", ארגון העוסק בסיוע ובשיקום של חיילי צה"ל פצועים, יחד עם חב"ד בקמפוס. מייסדי הארגון, הרב אוריאל ושבי ויגלר, אמרו בעקבות האירוע כי מטרת הבאתם של הלוחמים לארצות הברית היא לאפשר לסטודנטים לשמוע ישירות ממי שחוו את האירועים ולא דרך הרשתות החברתיות או הוויכוח הפוליטי סביב ישראל.
לדבריהם, הניסיון להפריע כבר בתחנה הראשונה רק חיזק מבחינתם את הצורך בסיור. הם הבהירו כי צעקות, שלטים וניסיונות להשתיק את הדוברים לא יביאו לביטולו.
גם סטודנטים שנכחו באירוע הדגישו כי דווקא העימות המחיש מבחינתם מדוע רצו להביא את השניים לקמפוס. סטודנטית בשם מאיה אמרה כי היא שמחה שניתנה לסטודנטים האפשרות לשמוע "שני סיפורים מדהימים של אומץ שפשוט היו צריכים להישמע".
הרב חיים לייב הלל, המנהל במשותף את חב"ד בסן לואיס אוביספו ובקאל פולי, אמר כי היה מרגש במיוחד לשמוע את הלוחמים מדברים בגלוי על פוסט-טראומה ועל "הפצעים הבלתי נראים של המלחמה".
האירוע מגיע כאשר סוגיית המחאה האנטי-ישראלית בקמפוסים בקליפורניה ממשיכה להיות נפיצה. רק השבוע אמר ג'יי שורס, חבר יהודי בחבר הנאמנים של אוניברסיטת קליפורניה, כי לדעתו המערכת האוניברסיטאית הגיבה באיטיות רבה מדי לאנטישמיות ולהפגנות שהפכו לעיתים מאיימות. שורס עצמו סיפר כי עשרות מפגינים הגיעו לביתו בפברואר 2025 בשעות הבוקר המוקדמות, צעקו והציבו במקום שלטים ותמונות.
עבור גרין וסעת, עם זאת, האירוע בקאל פולי היה רק תחילתו של המסע. השניים אמורים להמשיך במהלך הימים הקרובים לקמפוסים נוספים ברחבי ארצות הברית.
אחרי ששרדו את 7 באוקטובר, את הקרבות, את הפציעות ואת השיקום הארוך, כמה עשרות מפגינים בקמפוס בקליפורניה לא הצליחו לגרום להם לשתוק.