לפי דיווחי ההצבעות בטורקיה, נראה כי הנשיא, רג'פ טאיפ ארדואן, ניצח בבחירות. לדבריו מפלגתו, מפלגת הצדק והפיתוח, גם זכתה ברוב פרלמנטרי. עם זאת, קולות ממפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר, מפלגת העם הרפובליקנית, בראשותו של מוהרם אינצ'ה, אומרים כי מוקדם מכדי להודות בתבוסה וכי לא סביר כי ארדואן השיג 50 אחוזים מהקולות, מה שמבטיח לו את תפקיד הנשיא ומייתר את הסיבוב הנוסף.

"אנשינו נתנו לנו את הניהול והנשיאות", הוא אמר בנאום קצר מאיסטנבול. "אני מקווה שאף אחד לא ינסה להטיל צל על התוצאות ולפגוע בדמוקרטיה כדי להסתיר את הכישלון שלו".

הניצחון בבחירות מציב את ארדואן במקום בו לא ניצב אף נשיא במאה השנים האחרונות בטורקיה. בשנת 2017, קבעו הטורקים מעבר לשילטון נשיאותי, תוך ביטול תפקיד ראש הממשלה לגמרי, והעברת כל הסמכויות הכוח לידי הנשיא. בבחירות הללו מי שמקבל לידיו את הכח העצום הזה, וכרגע נראה שמדובר בארדואן. השינויים שהכניס רבים: נשיא טורקיה יכהן חמש שנים, ובין השאר יהיה בעל הסמכות למנות שרים, שופטים וסגני נשיא, להכריז על מצב חירום ולתכנן את תקציב המדינה במקום הפרלמנט. כמו כן - הפרלמנט אמנם יכול להדיח את הנשיא אם למהלך כזה מושג רוב של שני שלישים מהחברים, אבל המילה האחרונה תהיה של בית המשפט החוקתי – שרוב שופטיו ממונים על-ידי הנשיא עצמו.

מבקרי ההחלטה טוענים כי היא מרחיקה את טורקיה עוד יותר מדמוקרטיה וחברות בנאט"ו ותבצר את מקומו של הנשיא ככל יכול. טורקיה, שנשלטת על ידי ארדואן לא מעט זמן, הראתה יציבות כלכלית עד לשנה האחרונה בה זכתה לזעזוע ופיחות של הלירה הטורקית שצנחה בקצב מסחרר, בכ-20 אחוזים. הנשיא הפך להיות בן ברית של רוסיה, איראן וסין תוך הפרת הבריתות האירופאיות שטורקיה נשענה עליהן שנים. מפלגת AKP, מפלגתו של ארדואן, הייתה חייבת לשנות משהו מהותי כדי להציב עצמה במקום חזק, והיא שינתה את הבריתות ויחסי הכוחות מול המערב. 

אולי בכל זאת יגידו לו "די"? ארדואן (צילום: שאטרסטוק)

את הבחירות, שהיו אמורות להתקיים בעוד כשנה, הוא ביקש להקדים כי חשש מהתבססות האופוזיציה. זו הייתה נקודה קריטית עבורו, מחשש שעד מועד הבחירות המקורי ב-2019, המשבר הכלכלי לא רק יעמיק, אלא הממשלה שבראשותו תמצא עצמה בעימותים בלתי פוסקים עם הכורדים בצפון סוריה ועיראק, בטח לאחר כיבוש עפרין והמהומות שהחלו בחודש ינואר השנה. זה, יחד עם התחזקות הקשרים עם רוסיה ואיראן - עובדות שלא בטוח שהיו מביאות לניצחונו בבחירות. על כן האינטרס שלו היה לעשותן כמה שיותר מהר.

מולו עמדו מספר מועמדים: מוהרם אינצ'ה מהמחנה החילוני שהיה מולו באופוזיציה, מרל אקשנר - נציגה איסלמית שבחרה בטיקט הפמינסטי והחלה את דרכה איתו, וכבר שמשה בעבר יד ימינה של ראשת ממשלה בטורקיה ולמעשה התפצלה ממפלגתו של ארדואן תוך הבטחות שלמרות היותה מוסלמית הדוקה - המדינה צריכה להישאר חילונית, וסלהאטין דמירטאש, ראש מפלגת  HDP, צעיר כריזמטי שכנראה כל כך איים על ארדואן, שמצא עצמו מעביר את קמפיין הבחירות שלו מתאו שבכלא על גבול יוון, לאחר שנעצר לפני כשנתיים עקב המהפכה שלא צלחה, כשהתירוץ הרישמי לכך היה קשרים לפעילות טרור, ככל הנראה בשל הזיהוי של המפלגה עם הכוחות המחתרת הכורדית, ה-PKK, והעובדה שהוא כורדי בעצמו.

למרות אחוז החסימה הגבוה בטורקיה, העומד על עשרה אחוזים, לא הצליח ארדואן להיפטר מהאופוזיציה שלו, גם אם הניצחון שהוא טוען אליו, 53 אחוזים, אכן כזה. ה-HDP זכו ל-11 אחוזים, לאחר שירדו מ-13 שהיו להם בקדנציה החולפת כשהעומד בראשם, שזכה לכינוי "אובמה הכורדי", קיבל שבעה אחוזים לנשיאות. שני המתמודדים המשמעותיים האחרים - קיבלו 30 ו-20 אחוזים בהתאמה.

ערך קמפיין שלם לנשיאות מהכלא. דמירטאש (צילום: שאטרסטוק)

יש לציין כי חוסר הסכמתה של האופוזיציה לקבל את תוצאות הבחירות שהתפרסמו, מתבססות על אמת. כבר במהלך היום, כשאנשי ארדואן פרסמו תוצאות של קלפיות שנבדקו, הן לא היו תואמות לאלה שמצאו פעילים מארגון למען הדמוקרטיה בשם "בחירות הוגנות": בעוד סוכנות הידיעות הטורקית הרישמית טענה כי ארדואן זכה לאחר בדיקת 65 אחוזים מהפתקים ל - 43.5 אחוזים מהקולות ולא 55.5 כמו שנטען ואילו אינצ'ה קיבל 33.9 אחוזים ולא  29.2 כפי שפורסם בדיווחים הרישמיים.

נכון לכתיבת כתבה זו נבדקו 96 אחוזים מהפתקים והאופוזיציה עדיין מתעקשת: היו זיופים בבחירות, אלה אינן התוצאות האמיתיות, יהיה סיבוב שני. בשביל בו צועדת טורקיה עכשיו, לאחר משאל העם, יכול להיות שעדיף לאזרחיה סיבוב נוסף.