לאור מצב החירום הלאומי, וצעדי חירום במרבית מדינות מערב אירופה, לצד אלו שנוקט הממשל הפדרלי בגיבוי הרשויות המקומיות ומשרדי המושלים, בין מסיבות העיתונאים הדרמטיות, והתדרדרות מצב כלכלת הפיננסים והשירותים בשבוע האחרון, כמעט שכחנו שאת ממדי הקורונה בארה"ב ובמדינות מערב אירופה אחרות היה ניתן למנוע.
אכן, לאור הסגירה הסיטונאית של מוסדות החינוך, וההקפאה שאליהם עתידים להכנס עולם הבידור, התיירות, התעופה, והספורט - עולה שאלה אמיתית בקרב מרבית קוראי העיתונים והאזרחים האמריקנים.
אם נשים בצד את ההיסטריה (המוצדקת או לא), ואת הפאניקה האוחזת בקרב רבים בציבור, השאלה הניצבת היא - האם באמת מטפל הממשל האמריקני היטב באתגר של התפשטות נגיף הקורונה?.
התשובה לשאלה זו טומנת בחובה את המפתח להבנת הטעות הגורלית של ממשל טראמפ.
אותו הממשל שברמה הסטטיסטית הצליח להפריח את השממה הכלכלית של אמריקה, להשיב את ארה"ב לגדולתה האסטרטגית והצליח בהצלחה בלתי מבוטלת לטפל עד עתה במגיפה במרבית מדינות ארה"ב - הרי שהוא גם הממשל שגרם בפועל להתפשטותה בקרב אזרחי ארה"ב.
קורונה כפי שנבקש לטעון היא כישלון אישי של נשיא ארה"ב. היא הטעות הרצינית היחידה עד עתה של ממשל טראמפ שלא הבין את מלוא חומרת המצב בימים הראשונים בהם עשה הנגיף את דרכו מחוץ לווהאן.
אז כן, צעדי החירום ההכרחיים והמשאבים הפדרליים המוקצים במלואם במטרה לבלום את המשך התפרצות המגיפה הם דבר חיובי. אך מאד ייתכן שצעדים אלה היו מיותרים, לו בחר נשיא ארה"ב לסגור את גבולות ארצו לפני כחודש וחצי עבור הבאים ויוצאים מסין, ומיתר מדינות העולם שבאו במגע עם באים ויוצאים מסין.
צעד זה אולי היה יכול להיתפס כנמהר - אך היה חוסך במשאבים כלכליים חשובים בהמשך הדרך, וייתכן כי בחיי אדם - גם אם לא היה מנטרל את הסכנה לחלוטין.
אכן, הטעות האמיתית של ממשל טראמפ הייתה בכך שבשונה ממה שעשו מדינות כמו סינגפור, ורוסיה שמנעו מאזרחי סין להגיע לגבולותיהם, וככל אטמו את הגבולות בשלב מוקדם, ולכן רמת החשיפה באוכלוסייה שלהם היא אפסית, הרי שהממשל מסיבותיו שלו בחר שלא לעשות זאת - ובעיקר שיגר מסרי הרגעה.
הממשל האמריקני (כנראה בשל חשש לייצר בהלה) דחה הכרזה על הידוק הגבולות מרגע התפרצות הנגיף בסוף ינואר, עד לאמצע חודש פברואר.
שלושה שבועות שהתבררו כקריטיים עבור בריאות הציבור האמריקני, המתמודד עתה עם מגיפה בקצב התפשטות הרסני של 1:3-4. (קרי כל חולה מדביק 3.5 בני אדם)
בעקבות ההחלטה האומללה התברר כי אמריקה סבלה כפליים, ממילא אזרחי סין כרגע לא באים לארה"ב, וממילא החרדה פגעה בכלכלה, וגרוע מכך הנגיף בדרך לצאת משליטה בשטח ארה"ב.
בשלב זה נוכל רק לשער מה גרם לטראמפ לעשות את הדבר הזה, האם הוא סירב ללכת עם תחושת הבטן שלו?. כיצד הגאון האסטרטגי לא חזה מראש את הנולד? מדוע בחר לומר בימים הראשונים שהנגיף בשליטה ושאין מה לדאוג?.
השאלות הקשות נותרו, והתשובות להיסטוריונים ולחוקרים, כרגע ניתן רק להמשיך ולהעמיקם, מה היו המלצות אנשי ה-CDC, מה היו תפקידי היועצים הכלכליים בבית הלבן בקבלת ההחלטה, האם הנשיא חשש להתניע מהלך של פאניקה תקשורתית שתפגע במעמדו (זה התרחיש הפחות סביר), או שמא היה זה חשש כי הנשיא ייחשד בקסנופוביה?.
השאלות נכון לעתה מרובות מהתשובות. ואם אכן זוהי המכה הבלתי צפויה לנשיאות של טראמפ, באופן טרגי ביותר, זו תהיה גם מכה אנושה לאמריקה כולה.
