רוב הדמוקרטים בצד של ישראל. טלייב ועומאר בצד השני

פרץ אלימות שהתרחש אלפי קילומטרים מוושינגטון הבירה במהלך היממות האחרונות סייע שוב לחשוף את הקרעים בין הנהגת הדמוקרטים בבית הנבחרים לבין כמה מן החברות והחברים החדשים והפרוגרסיביים יותר בקונגרס - ממש כאילו אירע על גדות הפוטומק, ולא בעוטף עזה.

 

טלייב (ימין) ועומאר. עשו היסטוריה - ולא מפחדות לעשות גלים (צילום: ראשידה טלייב, פייסבוק)

 

בדיוק עם תחילת חודש הרמדאן הקדוש למוסלמים בסוף השבוע, כך הוצתו גם העימותים הקטלניים ביותר בין ישראל לאנשי ארגוני הטרור חמאס וג'יהאד איסלאמי מזה כחצי עשור. ההתלקחות, שהחלה בירי צלף פלסטיני בזמן הפגנות המחאה השבועיות סמוך לגדר ההפרדה, הובילה למטר רקטות על ישובי הדרום בואכה השפלה. ארבעה אזרחים ישראלים נהרגו ולמעלה ממאה נפצעו. ישראל הגיבה בתקיפות אוויריות נגד מטרות חמאס וג'יהאד, בהן נהרגו כשני תריסר בני אדם ונפצעו מאות, על פי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני בעזה.

האלימות גונתה על ידי כל קצוות הקשת הפוליטית, אולם בפלג השמאלי של המפלגה הדמוקרטית כיוונו את האצבעות המאשימות כלפי ישראל דווקא. בעוד מנהיג הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים, סטני הוייר, ויו"ר ועדת המשפט ג'רולד נאדלר גינו בתוקף את חמאס על ירי הרקטות והצדיקו את התגובה הישראלית כהגנה עצמית לגיטימית, נקטו שתי החברות המוסלמיות הראשונות בהיסטוריה של הקונגרס קו שונה.

מבין השתיים, דווקא אילהאן עומאר התבטאה באורח מתון יותר, יחסית. "כמה מפגינים צריכים עוד לספוג יריות, כמה רקטות צריכות להיות משוגרות וכמה ילדים קטנים צריכים עוד למות עד שמחזור האלימות האינסופי הזה ייגמר?" צייצה. "הסטטוס-קוו של כיבוש ומשבר הומניטרי בעזה אינו בר-קיימא. רק צדק אמיתי יוכל להביא ביטחון ושלום של קבע".

 

בית באשקלון שנפגע מרקטה עזתית (צילום: רויטרס)

 

טלייב, שלרוב נמנעת מהשערוריות הלא-הכרחיות שעומאר התפרסמה בהן, סירבה הפעם, כבת לפליטים פלסטינים, להעמיד פנים שאין לה צד ברור בעניין. "מתי יפסיק העולם לעשות דה-הומניזציה לבני עמנו הפלסטינים שרק רוצים חיי חופש?" צייצה, תוך שהיא משתפת כותרת מהניו יורק טיימס: "חמושים בעזה ירו 250 רקטות, ישראל הגיבה בתקיפות אוויריות".

"כותרות כאלה ומיסגור כזה רק ממשיך להזין את היעדר הטלת האחריות על ישראל, שמדכאת ורומסת בלי צדק ילדים ומשפחות פלסטיניות", סיימה טלייב, נציגה מטעם הנפה ה-13 של מישיגן. הדבר מוכיח שוב שאולי יותר מכל נושא אחר, אם יש משהו שיכול לפלג את המפלגה הדמוקרטית כיום, באורח בעל השלכות אלקטורליות רציניות - זה הסכסוך הישראלי-פלסטיני.